המ"ש 38643-01-14

בפניי בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגיש בקשה להישפט וזאת בגין הודעת קנס שקיבל שעניינה האשמה בדבר עובד זר, שלא כדין, מיום 29.07.2003 במשק שבבעלותו.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, ביום 31.11.12 הוטל עיקול בחשבון הבנק שלו ע"י המשיב 1 וכששה חודשים לאחר מכן, ביום 21.05.13 פנה, באמצעות באי כוחו, בבקשה לקבלת פרטים בגין החוב דנן לרבות מסמכים המעידים על ביצוע העבירה המיוחסת לו.

2. לדבריו, מכתב זה לא זכה למענה ואילו ביום 07.11.13, התקבלה אצלו הודעת קנס במסגרתה נכתב כי ביום 29.07.2003, העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל.

3. לפיכך, שב המבקש ופנה אל המשיב 1 ביום 15.12.13 באמצעות באי כוחו וביום 30.12.13 התקבל מענה מהמשיב 1, בו נכתב כי נשלחה הודעת קנס בדואר רשום ביום 19.12.11, אשר חזרה בציון "לא נדרש". עוד נכתב כי בהתאם לחוק העבירות המנהליות, רשאי המבקש לבקש להישפט בתוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הקנס המקורית.

4. לטענת המבקש, לא ברור כיצד יכול היה להשתמש בזכותו לבקש להישפט אם כלל לא קיבל את הודעת הקנס, אשר המשיב 1 מודה כי הוחזר אליו מקץ שמונה שנים בציון "לא נדרש". עוד מוסיף המבקש, כי ממילא על הקנס חלה התיישנות.

5. זאת ועוד. המבקש טוען, כי מעיון ב-4 הודעות הקנס שנשלחו אליו עולה, כי הן נושאות חתימת מפקחת מיום 26.10.2004 ולמרות זאת, נמסרו למשלוח בדואר רשום רק ביום 21.12.2011. במהלך שבע השנים שחלפו, לא טרח המשיב לשלוח אליו כל הודעה נוספת, בה מובהרת לו זכותו לבקש להישפט. ודוק. מדובר בשמונה שנים לאחר ביצוע העבירות הנטענות.

6. המבקש לא הכחיש כי אכן נערך במשק שבבעלותו ביקור של פקחים, בו העסיק 3 עובדים זרים כדין וכי הציג את רשיונות העבודה שלהם ואת יתר המסמכים הנדרשים בפני הפקחים. ביחס לעובד נוסף, הוא הסביר כי אינו מכיר אותו וכי כנראה מדובר באדם שבא לבקר את חבריו.

7. עוד טען, כי כאשר הוזמן לחקירה בגין העסקת עובד זר ללא היתר כדין, הציג אסמכתאות לכך שלא העסיק את העובד הזר הנוסף, שלימים נקנס בגינו, ולתומו סבר שבכך העניין הסתיים, במיוחד לאור העובדה שעד לדרישה לתשלום הקנס ולהטלת העיקול חלפו 9 שנים.