המ"ש 3742-11-14 סהר נ' מדינת ישראל ואח'

מבוא

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 11.11.14 בגין דו"ח שניתן על עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בזמן שהרכב בתנועה, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, מיום 23.2.14 (הודעת תשלום קנס מס' 51110468579).

במקרה דנן מדובר בדו"ח שנרשם במקום ביצוע העבירה ונמסר ביד למבקש.

טיעוני הצדדים

טיעוני המבקש:

1. המבקש קיבל את הדו"ח דנן לידיו ביום 23.2.14, וביום 2.3.14 פנה למפנ"א בבקשה לבטלו משום שלא ביצע את העבירה כלל.

2. לאחר שמכתב תשובה ממפנ"א הנושא תאריך 26.3.14 נשלח לכתובתו הקודמת של המבקש, כתובת בה אינו מתגורר משנת 2012, אשר נרשמה במכתב פנייתו של המבקש בתום לב, קיבל המבקש רק ביום 13.7.14 את תשובת מפנ"א לכתובתו המעודכנת, לפיה הוחלט שלא לבטל את הודעת תשלום הקנס מאחר שלא נתקיימו עילות הביטול המפורטות בחוק.

3. בתשובת מפנ"א נכתב כי להודעה על תשלום הקנס ותוספת הפיגורים שתישלח אליו יצורף ספח בקשה להישפט, באמצעותו יוכל המבקש להודיע על רצונו להישפט. הודעת תשלום הקנס וכן ספח הבקשה להישפט לא נשלחו אליו עד ליום הגשת הבקשה דנן, מה שמונע מן המבקש מלטעון את טענותיו בפני ביהמ"ש, ובכך נגרם למבקש עיוות דין.

4. דברי הנהג שרשומים בהודעת תשלום הקנס אינם הדברים שאמר לשוטר. לדבריו, הוא כיבה את תוכנת הניווט כאשר עמד ברמזור אדום בעצירה מלאה, בעוד שנרשם בדו"ח "רק בדקתי את הווטסאפ".

5. לא צוינו בדו"ח הפרטים הבאים: באיזה נתיב היה המבקש בעת ביצוע העבירה לכאורה ובאיזה נתיב היה השוטר, האם היה קשר עין בין השוטר לבין המבקש, מה היה מצב התנועה בעת ביצוע העבירה לכאורה.

6. המבקש לא שילם הדו"ח במסגרת המועדים בהם היה יכול לשלמו על פי חוק, כי ידע שתשלום הקנס מוכיח כי ביצע את העבירה לכאורה וזאת לא נעשתה על ידו.

   לבקשה צורפו תצהיר המבקש; הודעת תשלום קנס; העתק תכתובות המבקש עם מפנ"א ותשובת מפנ"א; ותמצית רישום ממרשם האוכלוסין.