המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח מצלמה – עבירה של אי ציות לרמזור אדום – מיום 10.5.12. המשיבה התנגדה לבקשה, ובטרם החלטה ראיתי לנכון לקבל פרטים ממשרד הרישוי והמרכז לגביית קנסות בגין הליכים רלוונטיים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהתקבל בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
המבקש טען כי מי שנהג ברכב הוא עובד שלו בשם מר אימאן זידאן. לבקשה לא צורף תצהיר של מר זידאן, אלא דוח אחר שנערך במועד סמוך ואשר נמסר לידי מר זידאן. מובן כי אין בכך כדי להוכיח את נהיגת מר זידאן ברכב במועד הרלוונטי, אולם יש בכך חיזוק לטענתו.
המבקש טען כי לא קיבל את הדוח ולא ידע עליו, עד קבלת הודעת עיקול ממרכז הגבייה, ימים אחדים לפני הגשת הבקשה.
המשיבה התנגדה לבקשה, הציגה אישור מסירה לפיו הדוח נשלח לכתובתו הרשומה המלאה של המבקש, לרבות מס' ת.ד. ולא נדרש על ידו. לפיכך נטען כי יש לראות את המבקש כמי שנמנע מקבלת הדוח, אין לו להלין אלא על עצמו ואין הצדקה להארכת מועד בחלוף יותר משנתיים ממועד העבירה.
מהודעת מרכז הגבייה עולה תמונה דומה לפיה נשלחה למבקש הודעה בדבר צבירת פיגורים בדואר רשום לכתובתו המלאה ביום 15.4.13 ואף היא לא נדרשה על ידו. עוד עולה מהודעת מרכז הגבייה כי ביום 3.9.13 הוטל עיקול ברישום על רכבו של המבקש, בחודש נובמבר 2013 הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, ובחודש פברואר 2014 הוטל עיקול על משכורתו.
מכאן כי דבריו של המבקש לפיו רק ימים אחדים לפני הגשת הבקשה נודע לו על הדוח אינם יכולים להתקבל.
אולם חשוב מכך, מהודעת רשות הרישוי עולה כי למבקש נשלחה הודעה כבר בחודש מאי 2013 בדבר חיוב בניקוד והוא נדרש לעבור קורס נהיגה נכונה. בפירוט העבירות שבהודעה כלולה העבירה הרלוונטית, והמבקש השלים את הקורס אותו נדרש לעבור כבר בחודש אפריל 2014, ובטרם הגשת הבקשה. עוד עולה מהודעת רשות הרישוי, כבר בחודש יולי 2014 נשלחה למבקש הודעה בדבר פסילת רשיונו, עקב צבירת ניקוד, לרבות בגין העבירה דנן.
מכל האמור לעיל עולה כי לא רק שהמבקש נמנע מקבלת הדוח ולא הראה סיבה של ממש לאי קבלתו אצלו, אלא שהוא ידע עליו היטב זמן רב בטרם הגיש בקשתו להארכת המועד. המבקש לא פעל ולא עשה דבר ואף השלים קורס נהיגה נכונה על פי דרישת משרד הרישוי. דומה כי רק לאחר קבלת הודעה בדבר פסילת רשיונו נזעק המבקש להגשת הבקשה דנן וניסה לגרוע את העבירה מרשימת העבירות הנזקפות לחובתו.
בנסיבות אלה, בהן הוכחה ידיעת המבקש על הדוח מזה זמן והתרשלות מצדו בהגשת בקשה מתאימה, אין מקום להארכת מועד. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ת 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל שם נדחתה הבקשה בגין איחור דומה למרות שהתברר כי הרכב הרלוונטי נמכר בידי המבקש לפני מועד העבירה. כן ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל לפיהם "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט".
