המ"ש 2955-09-17 מסלתי נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

ברכב הרשום על שם המבקש נעברה עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. דוח בעניין נשלח למענו ונדרש על ידי המבקש או מי מטעמו. כעולה מן הבקשה שילם אביו של המבקש (שגם נהג, לטענתו ברכב בעת העבירה) את הקנס, מבלי לתת דעתו לכך כי בעשותו כן הוא גורם להרשעת המבקש בדין. כעת מבוקשת ארכה לצורך הסבת הדוח ע"ש האב.

המשיבה מתנגדת לבקשה מן הטעם שהדוח נדרש ואף שולם ויש לראות בכך הרשעה חלוטה.

דיון והכרעה

החלטתי לקבל את הבקשה. ביחס למקרה שלפני קיימות עמדות סותרות. עמדה אחת שהובעה על ידי השו' לוי גורסת כי מי ששילם את הקנס הנקוב בדוח אינו יכול להיוושע בדרך של הארכת מועד להישפט, ובלשונו: "עם התשלום, השתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירות בהן הואשמה. סעיף 229(א)(1) לחוק אמנם מאפשר למשלם הקנס לעתור, אף לאחר ביצוע התשלום, לתובע המשטרתי למען תבוטל הודעת הקנס, ואולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של שלושים ימים בלבד מעת המצאתה של ההודעה. המבקשת לא פעלה בגדריה של מסגרת זמן זו, ואף לא בגדרי פרק הזמן המוקצב לצורך הגשת ערעור, ומשכך אין לראות את בקשתה אלא כעתירה לביטולה של הרשעה חלוטה – הליך שלא בא זכרו בהוראות סדר הדין הפלילי" (רע"פ 2096/07 דר' צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל). מן העבר האחר ניצבת גישתו של בימ"ש המחוזי בת"א לפיה רשלנות בקבלת דוח, תשלום הקנס הנקוב בו ועיקרון סופיות הדיון אינם מאפשרים להשלים עם עיוות דין הנוצר מקום בו אדם אחד מורשע על עבירה שעבר אחר ( עפ"ת 50065-05-17 בן ישי נ' מדינת ישראל). על פי הגישה האחרונה יש לקבל את הבקשה ולהחזיר את העניין לטיפול מפנ"א על מנת לגרום לכך שמי שעבר את העבירה הוא יישא בעונש.

בנסיבות מקרה זה ומתוך שאני יוצא מהנחה כי הקנס אכן שולם על ידי אבי המבקש מבלי לתת דעתו להשלכות וכי הלכה למעשה אבי המבקש הוא שעבר את העבירה בגינה הורשע המבקש, החלטתי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להישפט לצורך הסבת הדוח ע"ש אבי המבקש.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.