אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המ"ש 2643-03-16 נבואני נ' מדינת ישראל

המ"ש 2643-03-16 נבואני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 11/05/2016 | גרסת הדפסה
המ"ש
בית משפט השלום עכו
2643-03-16
01/01/0001
בפני השופט:
אבישי קאופמן

- נגד -
מבקשים:
מדינת ישראל
משיבים:
נג'יב נבואני
החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מחודש יוני 2015.

המדובר בדוח שנמסר לידי המבקש במועד ביצוע העבירה והוא לא הגיש בקשה להישפט מאחר ולדבריו, אשתו, שהינה עיוורת, כיבסה את בגדיו בהם היה הדוח. המבקש טוען כי הדוח עצמו אינו מוצדק ויש לו עדים שלא ביצע את העבירה.

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי אין סיבה מוצדק לאיחור וכי מתגובתו הראשונית של המבקש ניתן להסיק שלא נגרם לו עיוות דין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

כאמור לעיל, אין חולק כי הדוח נמסר לידי המבקש במועד עריכתו. אם הושחת הדוח או אבד מכל סיבה, יכול היה המבקש לפנות למשטרה - מחלקת פניות נהגים - בבקשה לקבלת העתק ויכול היה לפנות בכל בקשה אחרת אך הוא בחר להמתין תקופה של יותר מתשעה חודשים עד הגשת הבקשה דנן.

אילו מדובר היה באיחור פעוט בהגשת הבקשה, או שהיה מראה המבקש כי פנה למשטרה בתקופה שמאז הדוח ועד היום, הייתה בקשתו נשקלת בחיוב, אולם אינני מקבל כי אדם רשאי להמתין תקופה כה ממושכת בלא פעולה.

אף הסברו של המבקש כי "אשתו עיוורת" אינו יכול להתקבל כמצדיק את מחדליו. המבקש מודע למגבלתה של אשתו, ובוודאי דואג לוודא כי בבגדיו לא יישארו ניירות חשובים כגון שיקים או כסף מזומן. באותו אופן חובה היה על המבקש לוודא "שלומו" של הדוח דנן, ומכל מקום הסיבה לאובדן הדוח אינה השיקול המרכזי, אלא העובדה כי מאז לא פעל המבקש ולא עשה דבר במשך חודשים ארוכים.

מעבר לכך, יש ממש בעמדת המשיבה כי המבקש לא ביסס חשש ממשי לעיוות דין. על פי הדוח נסע השוטר ישירות אחרי רכבו של המבקש והבחין בבירור בעבירה. המבקש לא הכחיש את ביצוע העבירה על אתר ובדבריו יש משום ראשית הודאה ואף למעלה מכך.

כפי שנקבע לא אחת בהליך דנן של הארכת מועד להישפט הדגש הוא על הפן הדיוני ועל הסיבה לאיחור ו"הטעם לכך הוא סוג ההליך, אותו ביקש המחוקק להגביל בזמן, משיקולים של סופיות הדיון ויעילות" (ע"פ (ב"ש) 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל). בנסיבות דומות בהן הועלתה טענת הגנה של ממש בפי אדם שטען שלא נהג כלל ברכב במועד הרלוונטי ואף צירף תצהיר של אדם המקבל אחריות לעבירה דחה בית המשפט העליון בקשה להארכת מועד וקבע כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ