המ"ש
בית משפט השלום עכו לתעבורה
|
2569-01-17
21/02/2017
|
בפני השופטת:
אסתר טפטה–גרדי
|
| - נגד - |
מבקש:
מוחמד חמוד
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת מועד להישפט, בגין שני דו"חות:
דו"ח ראשון מיום 29.07.15 (מס' דו"ח 90504973653) בגין אי ציות לאור אדום, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").
דו"ח שני מיום 07.07.15 (מס' דו"ח 90504866550) בגין עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
לטענת המבקש, לא קיבל את הדו"חות המקוריים במועד או כל הודעה אחרת. לטענתו, נודע לו לראשונה על קיומם של הדו"חות במקרה בעת שזומן לחקירה במשטרה בעניין אחר.
לטענתו, מבירור שערך במפנ"א ובמשטרה, נאמר לו כי הדו"חות הוחזרו מהסיבה "לא ידוע במען".
המבקש מציין כי מדובר בשלושה רכבים הרשומים על שמו כשבפועל משתמשים בהם בני משפחתו ולא הוא. כמו כן, מציין המבקש בבקשתו כי הוא כופר בביצוע העבירות דנן.
המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית טענה להיעדר סמכות מקומית שכן לטענת הסמכות המקומית נתונה לביהמ"ש לתעבורה בנצרת.
ולגופו של עניין טענה המשיבה כי אין לקבל את הבקשה להארכת מועד להישפט שכן הודעת תשלום הקנס בנוגע לדו"ח 90504973653 נשלחה למבקש בדואר רשום ביום 10.08.15 לכתובתו בכפר מנדא, אך חזר בציון "לא ידוע במען". וכך גם בנוגע לדו"ח 90504866550 שנשלח למבקש בדואר רשום ביום 16.7.15 גם זה חזר בציון "לא ידוע במען".
המשיבה מציינת כי במקרה שבפנינו אין נימוקים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה. כמו גם, דבר הדואר נשלח לכתובת המעודכנת בקובץ רכב במשרד הרישוי. לנוכח האמור, לטענתה, הרי שבעניינו של המבקש מתקיימת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, ועל כן מבקשת לדחות את הבקשה.
כידוע סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו " תשלום הקנס" קובע כדלקמן:
"(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(2)הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה".