המ"ש 2095-02-15 מסארוה נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב), התשמ"ב–1982, שהגיש המבקש לבית המשפט ביום 8.2.15.

2.על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 1.9.12 של נהיגה בדרך שאינה עירונית במהירות של 109 קמ"ש העולה על המהירות המותרת של 80 קמ"ש, בצומת כבישים 55 וכביש 5443 (דו"ח תנועה מס' 90500565057). יצויין, כי מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב מ.ר. 1720113.

הודעת תשלום הקנס הראשונה, נשלחה למבקש ביום 12.9.12 בדואר רשום מס' H4010359875RR. אישור המסירה חזר בציון "מען לא מספיק".

3.לטענת המבקש, הוא לא קבל ההודעה על ביצוע העבירה ונודע לו לראשונה על ביצועה ע"י המרכז לגביית קנסות.

כמו כן טוען המבקש, כי נהג אחר (אשר זהותו ידועה ואשר צורף לבקשה תצהיר מטעמו) ביצע את העבירה ומודה בביצועה.

עוד ציין המבקש, כי מפנייתו למפנ"א התברר לו, כי הדו"ח נשלח למען לא מספיק וציין כי המרכז לגביית קנסות שלח את הקנס למען הנכון.

4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי הדו"ח נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים וקובץ נהגים, והיא "טייבה המשולש", ללא ציון ת.ד. ומשכך עמדה המדינה במוטל עליה מכח חוק ולפיכן אין להיעתר לבקשה.

5.דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי: "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי: " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

במקרה דנן, טען המבקש, כי הוא לא קיבל את הדו"ח (אשר חזרה בציון "מען בלתי מספיק"), אלא רק הודעת כפל הקנס.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו (ראו לענין זה רע"פ 2096/07 רייני נ' מ"י, וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י).