המ"ש 1891-06-16 פרג נ' מדינת ישראל ואח'

המבקש פנה ביום 18/5/16 בבקשה לבית המשפט כי יעשה שימוש בסמכותו מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב}, התשמ"ב 1982. להורות על הארכת המועד להשפט בגין דו"ח נשוא הבקשה.

על המבקש הוטל קנס בגין נהיגה במהירות מופרזת מיום 27/3/13 (דו"ח מס' 90501506555) דו"ח שניתן על פי צילום במצלמה אלקטרונית של רכב בבעלות המבקש.

המבקש נימק בקשתו על בסיס שני נימוקים וטען כי יגרם לו עיוות דין באם תדחה בקשתו. הראשון! ההמצאה של הדו"ח לכתובתו לא הומצאה כדין. השני! אדם אחר הוא שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה מר' קרס פבל שצירף תצהיר מטעמו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן לדבריה הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש בהתאם לתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי וטענתו שלא קיבל הודעה זו מסיבה שאינה תלויה בו לא הוכחה על ידו.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי נדרש לבקשת הישפטות באיחור, ומפנה לתנאי סעיף 229 (ה) "שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כך:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירות קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמשה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.