המ"ש 15545-11-16 אל אעסם נ' תביעות תעבורה נגב ואח'

בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 ל-חסד"פ.

במסגרת הבקשה, ביקש ב"כ המבקש להסב את דו"ח מספר: 504154023 על שם מבצע העבירה בפועל, מר סמי אלעסם מצורף תצהיר מטעם מבצע העבירה.

לטענת ב"כ המבקש, מדובר בדו"ח מצלמה, אשר מעולם לא הגיע למבקש ונודע לו על עצם קיום הדו"ח רק לאחר שביצע בדיקה אקראית במשרד הרישוי וקיבל תדפיס ניקוד לנהג.

עוד נטען על ידי ב"כ המבקש, כי נגרם למבקש עיוות דין מעצם הרשעתו בדו"ח. מה עוד, שמדובר באב למשפחה מרובת ילדים, חולה לב הזקוק מאוד לרשיון הנהיגה שלו.

ב"כ המשיבה, הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהדו"ח הגיע לביתו של המבקש ואישור המסירה חזר בציון "לא נדרש". בנוסף, הקנס שולם ביום 28.12.15 כך שהמבקש ידע על עצם קיומו.

לעניין העונש, ציינה המשיבה כי המבקש קיבל עונש המצוי בתחום הענישה הראוי, ואין מקום לפתוח שוב את שערי בית המשפט.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, מצאתי לנכון לא להיעתר לבקשה מהטעמים הבאים:

1. הדו"ח שנשלח למבקש, הגיע לכתובת המצויה במשרד הרישוי וחזר בציון "לא נדרש", אם המבקש שינה כתובתו – היה עליו לעדכן את משרד הפנים ומשרד הרישוי – כך שיש לו להלין אלא על עצמו.

2. המבקש היה צריך להודיע על רצונו להישפט, תוך מנין הימים הקבוע בחוק ולא כעבור זמן רב, וזאת אחרי שצבר נקודות המחייבות אותו באמצעי תיקון ע"י משרד הרישוי ונראה כי בקשה זו מטרתה רק כדי להיחלץ מציפורני אמצעי התיקון. מה עוד, שהמבקש שילם הקנס שהושת עליו בגין דו"ח זה ולפי סעיף 229 (ח) ל-חסד"פ, תשלום הקנס מהווה הרשעה בדין וריצוי העונש.

3. אי העתרות לבקשה לא תגרום עיוות דין היות ומדובר בקנס מקורי – אותו דאג המבקש לשלם.

4. מאחר שהמבקש לא הציג טעם ראוי ונכון להגשת הבקשה באיחור והדו"חות אף שולמו, אין אני סבור שיש מקום לפתיחת שערי בית המשפט בשלב כל כך מאוחר בפני המבקש.