המ"ש 13201-03-16

1.המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להישפט בגין קנסות מינהליים שהוטלו עליו מכח חוק העבירות המינהליות התשמ"ו – 1985. בנוסף, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב הליכים בגין הליכי גביית חוב במרכז לגביית קנסות החל מיום 13.3.16 מועד הגשת הבקשה למתן ארכה להישפט.

2.לאחר קבלת תגובת המשיבה, התברר, כי הצדדים חלוקים באשר לסמכותו של בית הדין להורות על עיכוב ההליכים בהליכי גביית החוב. לטענת המשיבה, בית הדין משולל סמכות לדון בבקשה לעיכוב ההליכים והסמכות הבלעדית להידרש לבקשה זו הינה של רשות האכיפה והגבייה, היינו המרכז לגביית קנסות. המבקש טוען לענין זה, כי במסגרת בקשה להארכת מועד להישפט, מוסמך בית הדין להורות על עיכוב ביצוע הליכי גבייה של קנסות מינהליים.

3.בנושא זה, קיימת הלכה ברורה אשר ניתנה במסגרת עפ"א 56/08 מדינת ישראל נ' א. אודי חברה קבלנית בע"מ (מיום 14.2.10) אשר זו לשונה:

"ראשית דבר נציין, כי לא מצאנו טעות בפסיקת בית הדין האזורי לפיה קיימת לבית דין זה סמכות לעכב באופן זמני הליכי גביה, שעה שהנקנס הגיש בקשה ל הארכת מועד להישפט. אך טבעי הוא לדעתנו, כי שעה שתלויה ועומדת לבירור בקשה להארכת מועד להישפט, שמשמעה, אם תתקבל, ביטולו של הקנס, לבית הדין תהיה נתונה סמכות להורות על עיכוב הליכי גבייתו, עד למתן החלטה בבקשה. בקשר לכך נציין כי לא הובאה לפנינו כל טענה או אסמכתא שיש בהן ממש כדי לבסס העדר סמכות לבית הדין להורות על עיכוב זמני של הליכי גביה בנסיבות שכאלה, או כדי לבסס צירופו של המרכז לגביית קנסות כצד לדיון בבקשה. נציין כי שמענו מפי ב"כ המדינה, כי כאשר הליך תלוי ועומד בבית הדין בקשר לקנס שהוטל, נוהג המרכז לגבית קנסות כ דבר שבשגרה, ונכון שכך הוא נוהג, לעכב את הליכי הגביה עד שמתבררת הבקשה. 

מכל מקום, אך נכון הוא בנסיבות שכאלה, וקודם שיתבקש בית הדין להורות על עיכוב הליכי הגביה, כי המבקש עיכוב כאמור ימצה את ההליכים מול המרכז לגביית קנסות, ורק אם לא תתקבל בקשתו על ידי המרכז, יפנה לבית הדין. אם לא יפעל כאמור, לא יזקק בית הדין לבקשתו. כמו כן, וכדבר שבשגרה לא ייעתר בית הדין לבקשה לעיכוב הליכי הגביה במעמד צד אחד, אלא במקרים חריגים המצדיקים קבלתה, ואף זאת, בכפוף לכך שיקבע דיון בבקשה לעיכוב ההליכים במעמד שני הצדדים, למועד קרוב.

הנה כי כן, בנסיבות שכאלה, וכל עוד תלויה ועומדת לפני בית הדין בקשה להארכת מועד להישפט, ובכפוף לסייגים כפי שפורטו, נתונה בידו הסמכות, כסמכות טבועה, להורות, על דרך של סעד זמני, על עיכוב הליכי הגביה, עד למתן החלטה בבקשה להארכת המועד להישפט".

4.בתגובתו לעמדת המשיבה טען המבקש בין השאר, כי פנה ביום 3.7.16 למרכז לגביית קנסות בבקשה לעכב את הליכי הגבייה. בשיחה עם נציג המרכז הוסבר למבקש, כי מכתבו התקבל אך אין הם מוסמכים להורות על עיכוב כאמור אלא עליו לפנות לגורם אשר הטיל על העיקול, היינו המשיבה.

נוכח פסיקתו של בית הדין הארצי כמפורט לעיל, יש למצות את ההליכים מול המרכז לגביית קנסות קודם שידון בית הדין בעיכוב הליכי הגבייה. התשובה בעל פה שניתנה למבקש לפי גירסתו אין בה די על מנת לענות על תנאי זה. על המבקש לדאוג לקבלת תשובה בכתב מהמרכז לגביית קנסות לבקשה שהוגשה אליו ביום 3.7.16. ככל שתתקבל תשובה בכתב מהמרכז לגביית קנסות שאין הוא נענה לבקשה, רשאי המבקש לפנות לבית הדין בצירוף תשובת המרכז לגביית קנסות ולחדש את בקשתו לעיכוב ההליכים.