המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
1282-12-15
02/12/2015
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקשת:
רונה דנקנר
עו"ד חורש
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 17.4.15, נערכה כנגד רכב המבקשת הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
המבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם, כי פנתה בבקשה להסבה על שם הנהג בפועל, תוך פרק הזמן הקבוע בחוק, אך בקשתה לא נענתה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי המבקשת אכן פנתה במועד, אך משנדרשה להמציא מסמך נוסף – צילום רישיון הנהיגה של הנהג, לכאורה, לא עשתה כן עד למועד הנדרש.
עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת בחרה את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לה יומה, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.
המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה, שכן, המבקשת השלימה את משלוח המסמך הנוסף, תוך פרק הזמן הנדרש.
כעולה מנספח ה' לבקשה, המסמך נשלח אל המשיבה ביום 16.7.15 ,אך התקבל אצל המשיבה רק ביום 23.8.15 וזאת מבלי שניתן לקבוע כי הייתה רשלנות כלשהי, מצד המבקשת, שגרמה לעיכוב זה.