המ"ש 11727-08-16 אבולפיה נ' מדינת ישראל

 בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 29.5.15, נערכה כנגד רכב המבקש, הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, חניה המפריעה לתנועה, עבירה על תקנה 71 לתקנות התעבורה. הדו"ח הודבק על רכב הנאשם ונשלח אליו באמצעות דואר רשום..

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם, שהגיש בקשה להמרה באזהרה, תוך פרק הזמן של 90 יום, ממועד קבלת הדו"ח וסורב. עוד טוען המבקש, כי אין בסיס חוקי לקיבעת המשיבה, כי יש להגיש בקשה להמרה באזהרה תוך 30 יום, שכן, אין מדובר בבקשה לביטול הדו"ח ולשיטתו, ניתן להגיש בקשה להמרה באזהרה, תוך 90 יום, כמו במקרה של בקשה להישפט ומכאן, כי פנה במועד. לחילופין, טוען המבקש כי קיימת סתירה בין הוראות החוק השונות ומדיניות משטרת ישראל בנוגע למועדים הרלונטיים ולכן, יש להעדיף את הפרשנות המקלה עמו ולהיעתר לבקשה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח נמסר לידי המבקש והוא שבחר כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינו עומד בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט. עוד טענה המשיבה, כי המועדים הקבועים להגשת בקשות, מצויינים באופן ברור בגב הדו"ח ואין ממש בטענת המבקש, לפיה, לא ידע כי עליו להגיש את הבקשה להמרה באזהרה תוך 30 יום. המשיבה צירפה עותק מגב הדו"ח לתגובתה והפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

המשיבה הוסיפה וציינה, כי, ממילא, המבקש אינו עומד בקריטריונים להמרה באזהרה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.

המבקש לא העלה בבקשתו כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.

ברע"פ2096/07 כוכבי נגד מדינת ישראל, נקבע כי הארכת מועד להישפט תינתן רק במקרים בהם המבקש לא יכול היה לדעת כי תלוי ועומד נגדו האישום נשוא הודעת תשלום הקנס.

במקרה שבנדון, המבקש קיבל לידיו את הדו"ח ואף הוזמן להגיש בקשתו להישפט תוך 90 יום מהמסירה, כמפורט בגב הדו"ח.

מעיון בתגובת המשיבה, עולה כי אין ממש בטענת המבקש, לפיה לא יכול היה לדעת על המועד הקבוע להגשת בקשה להמרה באזהרה, 30 יום ממועד קבלת הדו"ח וכי הדבר מצויין מפורשות בגב הדו"ח.