לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, (להלן: "החוק"), שעניינה – הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות שכן אין בנימוקיה טעם כלשהו המצדיק את מתן הסעד המבוקש.
בפסיקה נקבע כי טענה לפיה נהג אחר לכאורה נהג ברכב המבקש, אינה מהווה עילה למתן הסעד המבוקש. (ראו – רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל, רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, רע"פ 8653/13 לוי נ' מדינת ישראל, רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל, רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ 'מדינת ישראל וכן ראו פס"ד שניתן לאחרונה עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מד"י).
זאת ועוד, בית המשפט הנדרש לבקשה להארכת מועד להישפט שוקל את אותם שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק, (לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793). על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע לכך בחוק וכן נדרש בית משפט לשקול האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם עיוות דין למבקש אשר יהיה בו כדי להיעתר לבקשתו.
בענייננו, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, העבירה בוצעה ביום 31.12.2012, המבקש הבהיר כי אומנם קיבל את הדו"ח בגין העבירה, אך העבירו אל צד ג' - מי שלטענתו נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה וביקש ממנה לפעול להסבתו על שמה. המבקש לא טרח לבדוק ולברר מה עלה בגורך הדו"ח ובגורל בקשתו, גילה אדישות לעניין ולדבריו הופתע לגלות שהדו"ח כלל לא הוסב אלא שולם.
צד ג', טענה בתצהירה ובניגוד לאמור בתצהירו של המבקש כי היא שילמה את הדו"ח שכן לא סברה שהתשלום יוביל להרשעת המבקש. עם כל הכבוד, איני מקבל טענה שכן חזקה על הצדדים שיפעלו במשותף לביצוע ההסבה מול הגורם הרלוונטי, אשר בספק אם בכלל מי מהם ניסה לעשות כן.
זאת ועוד, המבקש טען כי הבהיר לצד ג' שעליה לפעול להסבת הדו"ח ולא ברור כיצד הסיקה צד ג' שעליה לשלם את הקנס בלבד.
תצהירה של צד ג' נהינו כללי וסתמי, לא פורטו נסיבות הנהיגה ומהותה וכן לא נטען כיצד כעת היא זוכרת שאכן נהגה ברכב. ההסבר המובא בתצהיר הינו מלאכותי ומגמתי אשר מיועד לזכות את המבקש בסעד המבוקש בלבד ואין בו אלא כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה, במיוחד עת הועלתה טענה עובדתית זו בשיהוי רב. ראו לעניין זה, (שיהוי בהגשת הבקשה), פסק דין שניתן ע"י כב' השופט דבור עפ"ת 35639-04-15 סעיד סעדי נ' מדינת ישראל.
וכן ראו את קביעתו של כב' השופט דבור, בימ"ש מחוזי נצרת, במסגרת עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מדינת ישראל:
