המשך מעצר עד תום ההליכים לנאשמים בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת

שני העוררים נעצרו לפני למעלה מ-13 חודשים, בשלהי מאי 2007, ובתחילת יוני 2007 הוגשו נגדם כתבי אישום בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה וכן פעילות מטעם התאחדות כאמור. בימ"ש קמא החליט על מעצרם עד תום ההליכים, ועררים שהוגשו על כך נדחו בבימ"ש זה. בינתיים החל משפטם להתנהל, ומשנקף הזמן והמשפטים לא הסתיימו, פנה הסנגור בבקשות לעיון חוזר, ובקשות אלה נדחו בערכאה ראשונה, וההחלטות בעניין זה אושרו אף בבימ"ש זה. העררים נשואי החלטה זו, אשר נשמעו יחדיו, הוגשו על החלטות בימ"ש קמא מיום 19/06/08 לדחות בקשה נוספת לעיון חוזר במעצרם. השופט הנכבד קמא ציין בהחלטותיו - מדובר אמנם בהחלטה נפרדת בכל תיק, אך בלשון זהה - כי נוכח העובדה שלשני הצדדים יש חלק בהתמשכות ההליכים, אין הוא נעתר לבקשה לשחרר את העוררים ממעצר. עם זאת, הוא הורה על צעדים לקידום שמיעת התיקים וסיומם. להשלמת התמונה אציין כי המועד שנקבע להמשך המשפטים הוא 03/08/08, ובמועד זה יהיו העוררים עצורים למעלה מ-14 חודשים.

לדברי הסנגור, לתקופת מעצרם הנוכחי של העוררים, יש להוסיף עור חודשיים שבהם היו עצורים במעצר מנהלי בשלהי שנת 2005, מאותן סיבות שבגינן הוגש נגדם כתב אישום. לדבריו,  התוצאה המצטברת היא שהעוררים יהיו עצורים מעל 16 חודשים במועד שנקבע להמשך משפטם, ומדובר במעצר ממושך יותר מהעונש שהם עלולים לקבל, אם יורשעו בדינם, לפי רמת הענישה המקובלת. לכן, טוען הסנגור כי היה מקום לעיין מחדש במעצר, ולשחרר את העוררים לחלופת מעצר, אפילו בתנאים מכבידים, שאם לא כן, עלול הדבר להביא להודאת שווא של העוררים, רק בכדי למנוע מצב שבו המעצר יהיה ממושך יותר מהעונש. לעומת זאת, התביעה טוענת כי הסיבה העיקרית להתמשכות ההליכים הוא התנהלות ההגנה, וכי עדיין לא מדובר בהתמשכות הליכים שמצדיקה את שחרור העוררים ממעצר.

אכן, משפטם של העוררים נמשך יתר על המידה, וצדק השופט הנכבד קמא כאשר קבע כי לשני הצדדים יש חלק בכך. מדובר באחד השיקולים שיש לשקול, כאשר נדרש בית המשפט להחליט אם יש בהתמשכות ההליכים כדי להשפיע על מעצרו של נאשם, והדברים פורטו בהחלטתו של בימ"ש זה בע"מ 26/01 בעניין אבו רעיה. בין היתר, יש לבחון גם את משך הזמן שחלף מאז הוגש כתב האישום, את משך הזמן שצפוי לסיום ההליכים, את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם והעונש לו הוא צפוי באם יורשע, וכן את מידת האחריות של מי מהצדדים להתמשכות ההליכים.

עם זאת, אינני סבור כי יש לצרף לתקופת מעצרם הנוכחי של העוררים, את התקופה שבה שהו במעצר מנהלי כשנתיים קודם לכן, לא רק מפני שלא הונחה בפני התשתית הראייתית שעמדה ביסוד המעצר המנהלי, אלא גם מפני שהעובדה שלא הייתה רציפות בתקופות המעצר, מלמדת לכאורה שמדובר בעילות שונות. בכך שונה עניין זה מהעניין שנדון בע"מ 1810/08, שאליו הפנה הסנגור.

כאמור, נקבע כבר מועד להמשך המשפט, ובימ"ש קמא אף הורה על צעדים שונים, כדי לקדם את שמיעת המשפטים ואת האפשרות לסיומם בהקדם האפשרי. בנסיבות אלה, אינני סבור שהגיע כבר הזמן שבו משתנה נקודת האיזון בין השיקולים השונים, באופן שמחייב כבר עתה את שחרורם של העוררים ממעצר. אינני סבור גם שמשך המעצר שבו יהיו העוררים נתונים עד מועד הישיבה הבאה בתחילת אוגוסט, צפוי לעלות על העונש שצפוי לעוררים אם יורשעו בדינם.

לפיכך, אני סבור כי יש להמתין עד לאחר הישיבה הקרובה, כדי לבחון באיזו מידה יש בה כדי לקדם את סיומם של המשפטים הללו. נראה לי שלאחר ישיבה זו, יהיו בידי בית המשפט כלים טובים יותר כדי להחליט גם בעניין המשך מעצרם של העוררים, בהתאם לשיקולים שנקבעו בפסיקה, כמפורט לעיל. מיותר לומר כי פתוחה הדרך בפני הסנגור לעתור שוב לעיון חוזר במעצר, אם כך ימצא לנכון לאחר אותה ישיבה.

נוכח האמור לעיל, העררים נדחים.    

ניתנה היום, 8 ביולי 2008, ה' בתמוז התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא