אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המר נ' עיריית פתח תקוה ואח'

המר נ' עיריית פתח תקוה ואח'

תאריך פרסום : 21/02/2011 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום נתניה
9031-07
21/02/2011
בפני השופט:
יעל קלוגמן

- נגד -
התובע:
נלה המר
הנתבע:
1. עיריית פתח תק ו וה
2. הדס-חברת עורכי דין

פסק-דין

פסק דין

1. תביעת נזיקין בגין התנהלות מעקלים מטעם הנתבעות: עיריית פתח תקווה (להלן: העירייה) והדס, חב' עורכי דין - חברת גבייה מטעם העירייה (להלן: הדס).

2.כנגד התובעת, גב' נלה המר, הוגש דו"ח בגין עבירת חנייה מיום 8.9.96. בקשתה של התובעת לבטל את הדו"ח נדחתה, והודעה על כך הומצאה לה. משלא שילמה התובעת את הקנס, נשלחה אליה, ביום 7.12.00, הודעת תשלום נוספת, אך התובעת לא שילמה את הקנס.

בשנת 2001 פנתה התובעת שוב אל העירייה בבקשה לבטל את הקנס. ביום 8.11.01 נשלחה אל התובעת תשובה מאגף הגבייה, כי התובע העירוני החליט, לפנים משורת הדין, להפחית את סכום החוב בגין הקנס ולהעמידו על סכום הקרן, בסך 130 ₪, ולהודעה זו צורף שובר לתשלום הקנס.

ביום 20.11.01 שילמה התובעת בבנק הפועלים את סכום הקנס, על פי אותו שובר, אך בשל תקלה כלשהי לא הועבר הדיווח על התשלום אל העירייה ולא נקלט אצלה.

3.ביום 21.8.07 בוצע בבית התובעת הליך גבייה של הוצאת מעוקלים. התובעת טוענת כי להליך זה לא קדם עיקול ברישום, וכי הופתעה לחלוטין מהליך הוצאת המעוקלים. ביום שבו בוצע הליך זה היה בעלה ז"ל של התובעת בבית החולים, על ערש דווי, ולמרבה הצער נפטר אותו יום. התובעת טוענת כי היא הופתעה על ידי הופעת המעקלים בביתה, כאשר הגיעה לשם כדי להצטייד במספר פריטים, כיוון ששהתה בבית החולים, לצד בעלה. התובעת טוענת כי הליך העיקול היה כוחני ואכזרי, וכי המעקלים לא שעו לטענתה, כי פרעה את סכום הקנס כשש שנים קודם לכן, ולטענתה - הציגה למעקלים קבלה על תשלום הקנס. על מנת למנוע הוצאת חפצים מביתה מסרה התובעת למעקלים שיק דחוי ע"ס 1725 ₪, למועד פירעון: 30.9.07, שאותו ביטלה לאחר מכן.

בתביעה דנן תבעה התובעת מהנתבעות 49,900 ₪, שעיקרם - פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה כתוצאה מהליך העיקול. הנתבעת 2 (הדס) הגישה הודעה לצד שלישי כנגד

הנתבעת 1 (העירייה).

4.הנתבעות טוענות כי משלא התקבל תשלום הקנס המופחת, נשלחו לתובעת התראות, בשנים 2002, 2004 ו- 2007, והתנהלה התכתבות בין הצדדים גם בשנת 2005 (המוצגים נ/ 1 ו- נ/ 2); אך התובעת לא הציגה את הקבלה המקורית לגבי תשלום הקנס שביצעה בשנת 2001.

הנתבעות טוענות כי הליך הוצאת המעוקלים בוצע, לאחר שביום 7.6.07 בוצע בבית התובעת עיקול ברישום, בנוכחותה, ועל כן יש לדחות את טענתה כאילו הופתעה מהליך הוצאת המעוקלים.

את השיק ע"ס 1725 ₪, שמסרה למעקלים, ביטלה התובעת לאחר מכן, והוא לא נגבה, ועל כן טוענות הנתבעות שהתובעת אינה זכאית להחזר הסכום האמור, כפי שתבעה בתביעה דנן.

עוד טוענות הנתבעות כי הן פעלו כדין לגביית סכום הקנס, אשר לדידן לא שולם, כיוון שלא התקבל אצלן, והתובעת לא הציגה את הקבלה המקורית בדבר ביצועו, למרות שבדיעבד הסתבר שקבלה זו היתה ברשותה. יש לציין כי הקבלה לא צורפה גם למכתבו של ב"כ התובעת אל הנתבעות, מיום 6.9.07, לאחר הליך העיקול. לתצהירה של התובעת צורף תצלום של קבלת התשלום, תצלום שאינו קריא, וצורף גם דף פירוט התנועות בחשבון הבנק שלה, ובו תועד ביצוע התשלום בסך 130 ₪, ביום 20.11.01. הנתבעות טוענות כי התובעת לא המציאה להן קודם לכן ראייה לביצוע התשלום.

על כן מבקשות הנתבעות לדחות את התביעה, ולחלופין - לזקוף לחובת התובעת אשם תורם משמעותי, משלא הציגה טעם מדוע לא המציאה, לאורך כל אותן שנים, את הקבלה בדבר ביצוע התשלום בשנת 2001.

5.מבצע העיקול, מר יוסי הראל, הכחיש בתצהירו את טענת התובעת, כי הוא ומלווהו התנהגו כלפיה בגסות רוח, בזלזול ובאופן ברוטלי ולא שעו לטענתה כי שילמה את הקנס, ואף לא לתחנוניה כי בעלה גוסס בבית החולים, וכי יאפשרו לה לחזור אליו.

מר הראל הצהיר כי נהג כלפי התובעת בנימוס, וכי היא הזמינה אותו להיכנס לביתה ואף הציעה לכבדו בשתיה. בתצהירו מסר כי התובעת אמנם טענה כי שילמה את הקנס עוד בשנת 2001 והראתה לו מסמך קבלה. לדבריו, הוא התקשר אל עו"ד חן שחר מטעם הדס ומסר לה את דברי התובעת. עו"ד שחר בדקה והשיבה לו, כי ברישומים אין תיעוד אודות התשלום הנטען, אך בנסיבות העניין אישרה לו לקבל מהתובעת שיק דחוי, למועד פירעון בעוד כחודש, על מנת לאפשר לתובעת להוכיח בתקופה זו את טענת הפירעון, ואם תתאמת - יושב לה השיק. מר הראל מצהיר כי שהה בבית התובעת כשעה, עד שנערך הבירור והושג הסיכום האמור, וכי השיחה ביניהם התנהלה בנחת ובנועם. עוד מצהיר הוא כי התובעת לא טענה בפניו שבעלה חולה אנוש, וודאי שלא - כי הוא מצוי על ערש דווי.

התובעת, בתצהיר עדותה הראשית, טוענת כי דברי הראל בתצהירו הם שקריים, וכי הוא נהג כלפיה באופן מזלזל ואף מאיים והפגין אטימות גם לנוכח המצוקה שהעלתה בפניו, בעניין מצבו של בעלה. עוד חוזרת התובעת ומכחישה את טענת הנתבעות, כי ביום 7.6.07 בוצע בביתה עיקול ברישום, בנוכחותה.

6.במהלך עדותה של התובעת בביהמ"ש הוצג מסמך הקבלה המקורי לגבי ביצוע התשלום על ידי התובעת, שהוא שובר התשלום ועליו הטבעת אישור הבנק (ראו בעמ' 4 לפר'; ב"כ העירייה מסר, בעמ' 7 לפר', כי מסמך זה הוצג לפניו לראשונה רק בישיבה המקדמית בתיק). תצלומו של מסמך אישור התשלום, שצורף לתצהירה של התובעת, ואף למכתב נ/ 1, שהתובעת שלחה לעירייה ביום 3.4.05 - אינו ניתן לקריאה. התובעת אישרה בעדותה כי התבקשה מספר פעמים על ידי פקידי העירייה להציג את המסמך המקורי, אך לדבריה, היא חששה לשלוח את המסמך המקורי לעירייה "כיוון שעיריית פתח תקווה לא עקבית" (בעמ' 4 לפר'). לשאלה מדוע לא הגיעה אל העירייה עם המסמך המקורי, על מנת להציגו, השיבה התובעת כי מצב בריאותה מנע ממנה לעשות כן. התובעת טענה (בעמ' 7 לפר') כי בשנת 2006 היא שלחה את בנה לעירייה עם מסמך האישור המקורי, על מנת שיציגו שם, אך לדבריה, הבן לא הצליח לדבר עם איש בעירייה. טענה זו לא הועלתה בתצהירה של התובעת, אלא רק בעדותה בביהמ"ש, והתובעת לא הביאה את בנה לעדות. על כן לא נתתי משקל לטענה כבושה זו.

התובעת אישרה כי במהלך השנים נשלחו אליה מספר פעמים התראות בעניין הקנס. לשאלה אם ביררה בבנק, האם התשלום שביצעה הועבר לעירייה, השיבה התובעת כי העירייה פנתה אליה רק בשנת 2005 בטענה כי התשלום לא בוצע, וכי אז נענתה על ידי הבנק כי עלותה של בדיקה לגבי תשלום זה, שבוצע מספר שנים קודם לכן, היא גבוהה ועולה על סכום הקנס.

אשר לעיקול ברישום, העידה התובעת כי במועד ביצועו הנטען: 7.6.07, היא שהתה עם בעלה בהונגריה, ואף בנה, ששמו ליאור המר, לא היה אז בארץ. התובעת העידה כי אותה עת היא התגוררה בביתה עם בעלה ובנה. כאשר שהו בהונגריה, במועד אשר נטען שבוצע העיקול ברישום, לא היה איש בביתם. ב"כ התובעת הציג דרכונים לאימות טענתה בדבר שהותם של בני המשפחה בחו"ל במועד האמור.

פעולת העיקול ברישום תועדה בדו"ח של המבצע, מר משה איבגי, שצורף לכתבי הטענות של הנתבעות. בדו"ח זה נרשם ביצוע עיקול ברישום לגבי מכונת כביסה "אקליפסה", אך התובעת העידה כי מכונת הכביסה שלה אינה נושאת שם, ואינה מתוצרת "אקליפסה". עוד נרשם בדו"ח זה כי הוא נמסר לאדם בשם אלדרן, ובדף אחר של הדו"ח נרשם כי הצו נמסר לאדם בשם אלבין. התובעת העידה כי אינה מכירה אדם בשם כזה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ