המרמן נ' א.ש. רצפות צפות (1996) בע"מ

פסק דין

1.עסקינן בתביעה לתשלום דמי שכירות וכן לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לנכס.

2.על פי הנטען בכתב התביעה התובע הינו הבעלים של מחסן במושב תלמי מנשה. הנתבעת שכרה מהתובע את המחסן לפני שנים רבות וזאת עד לפינויו על ידה ביום 1.11.11.

3.הנתבעת שילמה דמי שכירות עבור השימוש במחסן עד ליום 31.9.11 ונותר לה חוב דמי שכירות בסך 6,290 ₪ בתוספת מע"מ עבור חודש אוקטובר 2011.

4.כמו כן, הנתבעת גרמה לנזקים בנכס בלוח חשמל ו 2 דלתות חסרות בכניסה לשירותים.

5.על פי הנטען בכתב ההגנה הנתבעת שכרה את המחסן מהתובע לתקופה של כ 10 שנים.

6.בשנה האחרונה העבירו הצדדים טיוטות הסכם לחידוש חוזה השכירות שלא נחתם.

7.בערך בחודש יולי 2011 נתבקשה בבהילות הנתבעת לפנות את המחסן מאחר וההשכרה לא עמדה בדרישות מנהל מקרקעי ישראל. דרישה זו גרמה לכך שהנתבעת שילמה עבור מחסן נוסף בחודש ספטמבר בסך של 3,300 ₪ וכן נגרמו לה הוצאות הובלה למחסן החדש שנשכר.

8.אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת קיבלה הודעת פינוי ופינתה את הנכס באופן סופי בסוף חודש 10/11. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים גם לכך שדמי השכירות שולמו עד לסוף חודש 9/11.

9.טוען התובע שעל הנתבעת לשאת בכל עלות דמי השכירות עבור חודש 10/11. התובע הציג תמונות של הנכס מהמועד הרלבנטי (ת/3). בתמונות אלו ניתן לראות שבחצר המחסן ציוד של הנתבעת והנתבעת אינה מכחישה עובדה זו. יחד עם זאת, הנתבעת טוענת שפינתה את המחסן באמצע חודש 9/11 (ראה עמ' 2 ש' 16-17 לפרוטקול). עדותו זו של נציג הנתבעת לא נסתרה ונחזתה בעיניי כאמינה. התמונות אשר צורפו על ידי התובע מעידות אך על סחורה שנמצאת בחצר המחסן ולא בתוכו והתובע לא סתר טענת הנתבעת שהמחסן עצמו לא פונה במהלך חודש 9/11. אין ספק שלתובע היתה הגישה למחסן וגם בתמונות ניתן לראות את המחסן פתוח, כך שככל שהמחסן היה מאוכלס ע"י הנתבעת במהלך חודש 10/11 לא היתה לתובע כל מניעה מלצלם זאת. התובע נמנע מלעשות כן ובמצב דברים זה ובהתאם להלכה שהימנעות מהבאת ראיה תעמוד כנגד הצד שנמנע מלהביאה, אין מנוס אלא להגיע למסקנה לפיה המחסן פונה במהלך חודש 9/11, כנטען ע"י הנתבעת.

10.יתירה מכך, התובע העיד כי המחסן לא מושכר עד עצם היום הזה, דהיינו, לאור זאת שקיבלתי גירסת הנתבעת לכך שהמחסן עצמו פונה בחודש 9/11, לא הייתה כל מניעה מבחינתו של התובע להשכיר את המחסן עצמו לכל מאן דבעי.

11.מאחר והנתבעת מודה שעשתה שימוש בחצר המחסן עד לסוף חודש 10/11, הנני סבור שיש לחייבה בתשלום דמי שכירות יחסיים עבור השימוש בחלק זה משטחו של התובע. מאחר ולא הוצגה בפניי כל ראיה לעניין עלות דמי השכירות של החצר בלבד, הנני מעריך זאת על דרך האומדנה בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין עבור חודש 10/11.

12.בכל הנוגע לתביעתו של התובע בגין נזקים שנותרו בנכס, הנני מקבל תביעתו זו של התובע. התובע צירף לכתב תביעתו אישור בדבר עלות התקנת הדלתות למבנה השירותים. כמו כן, הנתבעת טענה בכתב ההגנה שלא הגיעה לתיקון לוח החשמל (ראה סעיף 11 לכתב ההגנה). בנסיבות אלו הנני סבור שעל הנתבעת היה להשיב את המצב לקדמותו ולהתקין 2 דלתות לשירותים וכן לתקן את לוח החשמל. הנתבעת לא טענה לכך שהתקינה דלתות בתאי השירותים.

13.בהתחשב בזאת שבין הצדדים לא היה הסכם בכתב וכן לאור זאת שהנתבעת ידעה מבעוד מועד על כך שהיא צריכה לפנות את הנכס ולא התנגדה לכך בתקופה זו, מקובלת עליי טענתו של התובע שהייתה הסכמה בין הצדדים לכך שהנתבעת אכן תפנה את הנכס, כפי שעשתה בפועל. לפיכך, איני רואה כל מקום להפחית מהפיצוי שנתבע לתובע את הנזקים הנטענים של הנתבעת בכתב הגנתה.

14.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,840 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

15.כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 300 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

16.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: