פסק דין
התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת, שהיא וטרינרית, בטענה שהנתבעת התרשלה באבחנה ובטיפול בכלבה של התובעת, אשר סבל ממחלת תולעת הפארק.
התובעת, שהיא רופאת ילדים במקצועה, טוענת כי היתה שורה של סימנים נוירולוגיים מוקדמים שהצביעו על מחלה כלשהי, שהתובעת לא ידעה אז מהי המחלה, והנתבעת לא אבחנה אותה במועד, ולא אמרה לה מעולם על אפשרות קיומה של מחלה זו. לטענת התובעת נודע לה רק מאדם אחר כי אפשר שהכלב חולה בתולעת הפארק, והיא זו שהעלתה אפשרות זו בפני הנתבעת, ורק לאחר מכן הנתבעת שלחה את הכלב לבדיקת צואה, והאבחנה אושרה.
הנתבעת טוענת שלא היו כל סימנים מוקדמים למחלת תולעת הפארק. לטענתה, היא זו שאבחנה את המחלה כאשר הגיע הכלב למרפאתה בפעם הראשונה עם תופעה של הקאות, ביום 9.1.08, ובעקבות זאת שלחה את הכלב לבדיקות צואה, שאישרו את האבחנה. בו ביום, ועוד טרם קבלת תוצאות בדיקות המעבדה, הזריקה הנתבעת לכלב תרופת דקטומקס, המיועדת למחלת תולעת הפארק.
במחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים, מעדיף אני את גירסת הנתבעת, אשר נתמכת בכרטיס הטיפולים. עולה מכרטיס הטיפולים כי אכן ביום 9.1.08 הגיע הכלב למרפאת הנתבעת בתלונה על הקאות, וכי בו ביום קיבל כבר טיפול בדקטומקס, שלדברי הנתבעת מיועד למחלת תולעת הפארק. הנתבעת ציינה גם כי היא עוסקת ומומחית במחלה זו וכי בוודאי שהיא מודעת לאפשרות מחלה זו וגם במקרה זה אבחנה את המחלה מיד כאשר הגיע הכלב לראשונה עם הקאות.
טענת התובעת כי הכלב חלה במחלה זו עוד לפני 9.1.08 וכי היו סימנים שונים לכך אינה נתמכת בחוו"ד רפואית. אין די בעדותה של התובעת, שהיא רופאת ילדים ומעידה על עצמה שאינה מבינה בוטרינריה, כדי לקבוע שהכלב חלה במחלה עוד לפני שהופיעו הסימנים של הקאות, בפרט לא נוכח עדותה של הנתבעת, שהיא מתמחה ומבינה במיוחד במחלה ספציפית זו.
התובעת טוענת גם כי הנתבעת מעולם לא אמרה לה שיש צורך בטיפול מניעתי למחלת תולעת הפארק ולא הציעה טיפול שכזה. הנתבעת משיבה על כך כי במרפאתה ישנם שלטים אשר מודיעים לכלל הלקוחות על הצורך בחיסון וטיפול מניעתי למחלת תולעת הפארק.
עיקר הקושי בתביעה זו הוא בכך שהיא איננה נתמכת בחוו"ד רפואית הנדרשת להוכחת כל תביעה על רשלנות רפואית. חוו"ד כזאת ככל הנראה לא ניתן ליתן היום, שעה שהכלב כבר מת מזמן. חוו"ד כאמור היתה נדרשת הן כדי להוכיח מתי פרצה המחלה, הן כדי להוכיח כי על פי הסימנים שהופיעו אז, ניתן היה, ורופא סביר צריך היה, לאבחן את המחלה, והן כדי להוכיח את הטענה שהנתבעת התרשלה באבחנה ובטיפול.
כל זאת לא נעשה, ועדותה של התובעת, שכפי שציינתי אינה מבינה לפי עדותה בתחום ספציפי זה של וטרינריה, אינה יכולה לבוא במקום חוו"ד רפואית הנדרשת להוכחת התביעה.
התביעה כוללת חלק נוסף, שאינו נוגע למחלת תולעת הפארק, והוא שבאירוע של תאונה נפגע הכלב והתובעת ביקשה מאת הנתבעת לקבל זריקות לשיכוך כאביו. לטענתה, הנתבעת הזריקה לו חומר שלא שיכך את כאביו ולא הקל את סבלו, עד אשר בסופו של דבר הוחלט להרדים את הכלב ולהמיתו המתת חסד.
גם בנקודה זו, תשובתה של הנתבעת – ואני מקבל אותה – היא כי אופן הטיפול הרפואי הוא ענין שבשיקול דעתה המקצועי, וכי לדעתה נתנה את הטיפול הנכון והראוי. גם בענין זה, אין בפניי חוו"ד רפואית, ואין בידי כמובן הכלים לקבוע מה היה הטיפול הרפואי הנכון בנסיבות הענין, והאם הטיפול שניתן ע"י הנתבעת היה רשלני, כטענת התובעת.
לנוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, ועל כן אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 250ש"ח.
ניתנה והודעה היום כ"ו טבת תש"ע, 12/01/2010 במעמד הנוכחים.
צבי דותן, שופט
הוקלד על ידי: רבקה לבני
