המטה למען א"י ע"ר נ' בזק ואח'

החלטה

1.הנתבעים הגישו בקשה זו למחיקת התביעה על הסף. לטענתם התביעה הוגשה על ידי התובעת שטענה בכתב התביעה שהיא זכאית לפיצוי מאת הנתבעים בגין הריסת קרוואנים שהיו רכושה ביום 3.1.05. כאשר ממסמכים שהוגשו עולה שעובדה זו אינה עומדת בקנה אחד עם האמור במסמכים וכי הקרוואנים לא היו בבעלות התובעת ומשכך לא יכולה היא להגיש תביעה לפיצוי בגין הריסתם.

כך בתצהיר שהוגש לבית המשפט ע"י נציגה עו"ד ויסולי ביום 27.8.10, עלה שהקרוואנים היו בבעלות אמנה תנועת ההתיישבות של גוש אמונים וכי לפני ובעת הריסתם הוסכם שהתובעת תתבע את נזקי ההריסה הבלתי חוקית ותהיה זכאית לכל תמורה שתתקבל מהתביעה.

גם בכתב הגנה לתביעה שהוגשה בשם מדינת ישראל כנגד התובעת בגין נזקים שנגרמו למדינה בעת פינוי והריסת אותם קרוואנים נטען לראשונה שהנתבעת לא היתה בעלת הקרוואנים והם וכל זכותיהם נתרמו לה לאחר שנהרסו.

2. התובעת הגישה תגובה לבקשה זו.

בתגובתה העלתה מספר נימוקים לדחיית הבקשה:

א.הנתבעים לא העלו כל טענה כנגד התביעה מאז הגשתה ועל כן מושתקים כיום מלהעלות הטענה.

ב.לתגובה צורף תצהיר יו"ר התובעת לפיו אלמלא נהרסו הקרוואנים היתה התובעת מקבלת זכות שימוש בלעדית בהם ומשכך לתובעת זכויות אובליגטוריות בקרוואנים.

ג. ניתן להמחות את פירות התביעה ומשכך אמנה המחתה לתובעת את פירות תביעה זו.

בהמשך הוגשה אף תגובה משלימה לתגובה זו על ידי התובעת ביום 3.10.10.

3. דיון משפטי:

התובעת היא שהגדירה עילת תביעתה בהתבססה על זכותה הקניינית בקראוונים בעת הריסתם. התביעה הוגשה בשנת 2005, אולם רק לאחרונה כפי שפירטה ב"כ הנתבעים הועלתה לראשונה גרסא עובדתית חדשה על ידי התובעת לפיה הקרוואנים בעת הריסתם היו בבעלות אמנה. מאחר ועסקינן בטענות חדשות לגמרי כתב התביעה כפי שהוגש אינו יכול לעמוד ומשכך דין התביעה להמחק על הסף.

4.טענות התובעת בדבר זכויות אובליגטוריות בקרוואנים אף הן טענות חדשות שמן הראוי היה לפרטן בכתב התביעה, כן לא ברור מדוע התביעה לא הוגשה בשם אמנה, שהיא לטענת התובעת היתה בעלי הקרוואנים בעת הריסתם. באשר להמחאת פירות התביעה, המחאת פירות משמעה שרק לאחר זכיית אמנה במשפט ניתן יהיה להמחות את פירות התביעה. כן לא הובאה כל ראיה לכך שחברת אמנה אכן הסמיכה התובעת להגשת תביעה זו ומדוע הוגשה כלל התביעה ע"י התובעת ולא ע"י אמנה.

5.איני סבורה שיש מקום לקבל טענת התובעת שלא למחוק התביעה הן לאור טענת השיהוי הרב בהגשת הבקשה והן לאור העובדה שהנתבעים לא הגישו כל תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובעת היא שגרמה לשיהוי הרב בהגשת תביעתה אשר הוגשה כבר בשנת 2005 ולמרות מאמצי בית המשפט עדיין לא הגיעה לשלב ההוכחות.

כפי שפירטתי לעיל רק לאחרונה נטענו הטענות על ידי התובעת שלא מצאה לנכון במהלך השנים למרות החלטותי להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה.

רק לאחר שהוגשה בר"ע על החלטתי הוסכם על הגשתם.

אף לאחר ההחלטה התצהירים שהוגשו הינם למעשה תצהירי הנתבעים כפי שניתנו בהליך גילוי המסמכים והשאלונים וכן תצהיר עו"ד התובעת. לא הוגש כלל תצהיר מטעם מי מהתובעת עצמה או מ"אמנה" אשר יפרט מהן זכויות התובעת בקרוואנים.

עוד עלי לציין שהשיהוי הרב בניהול תביעה זו נבע מהתנהלות התובעת.

כך ביקשה היא לחזור ולפסול מותב זה מלשמוע התביעה ורק לאחר החלטת כב' הנשיאה ביניש במסגרת ע"א 7455/10 שקבעה שאין כל מקום לפסילתי חזר התיק לטיפולי. עלי עוד להוסיף שאף כב' הנשיאה בינייש מתייחסת בהחלטתה להתנהלות התובעת בכל הנוגע לתביעה זו וקובעת:

"מקריאת הדברים מתקבל הרושם כי התנהלות המערערת ובא כוחה נועדו להלך אימים על בית המשפט בניסיון לעכב את ניהול התיק תוך שימוש בנשק "בקשת הפסלות" חדשות לבקרים. חזרה על בקשת פסילה שנדחתה באופן המעכב את ניהול הדיון לגופו אינה ראויה".