המחוזי דחה תביעת לשון הרע נגד עו"ד ברנדס בשל תלונה שהגיש על חשב שעבד במשרדו

בתלמוד מסופר על זיגוד שבא לבית דין והעיד על טוביה שחטא, והלקה רב פפא את זיגוד. טען זיגוד: " טוביה חטא וזיגוד מנגיד [מולקה]?" והשיב לו רב פפא: " אין [כן], דכתיב: 'לא יקום עד אחד באיש', ואת לחודך אסהדת ביה [אתה יחידי העדת בו], שם רע בעלמא קא מפקת ביה [שם רע ללא יסוד הוצאת עליו]" [פסחים קג ב'].

עניינה של תובענה זו כאותו עניין. הלך הנתבע ובא אצל פרקליטת המדינה להתלונן על התובע שנחשד בעיניו כמי שביצע עבירה. המשטרה חקרה ולא מצאה ראיות לכך שנעברה עבירה בידי התובע. כעת מבקש התובע להלקות (בחיובי ממון) את הנתבע על שום שהוציא דיבתו רעה ואילו הנתבע אומר אתה התובע חטאת (לכל הפחות חשד היה  שחטאת) ועלי ללקות?

ביום 30.12.99 כינס העיתונאי יואב יצחק (להלן: " יצחק") מסיבת עיתונאים שבה הציג תחקיר שערך ממנו עולה שנשיא המדינה, לעת ההיא, עזר ויצמן ז"ל (להלן: " ויצמן") קיבל במתנה מידידו איש העסקים אדוארד סרוסי, סכומי כסף שהצטברו לכדי 453,000$. סכומי הכסף הופקדו בחשבון נאמנות שנוהל בידי עו"ד חנינא ברנדס וממנו "נותבו" לחשבונות פרטיים של בני משפחת ויצמן ולצרכים שונים של ויצמן (להלן בהתאמה: " פרשת סרוסי -ויצמן" או " הפרשה"; " פיצוץ הפרשה" או " מועד פיצוץ הפרשה"). התחקיר של יואב יצחק (להלן: " התחקיר של יצחק" או " התחקיר") ביסס עצמו על מסמכים מחשבון הנאמנות שהגיעו  לידי יצחק.

ביום 5.1.00 שלח עו"ד ברנדס מכתב אל פרקליטת המדינה בעניין " היעלמות מסמכים הנוגעים לחשבון...[ה] נאמנות". במכתב נאמר שברנדס חושד באברהם פלקסר שעבד במשך כ-10 שנים במשרד נשיץ-ברנדס כחשב, במעורבות בהיעלמות המסמכים.

פרקליטת המדינה העבירה את התלונה לחקירת המשטרה. התובע אברהם פלקסר (להלן: " התובע" או " פלקסר") הוזמן לחקירה, הוחשד בהעלמת מסמכי חשבון הנאמנות ואף הוחזק במעצר משך מספר ימים. בהודעות שמסר ברנדס בחקירה כלולה התייחסות למספר פרטי התנהלות בתרמית נוספים מצד פלקסר. ביום 8.3.01 החליטה פרקליטת מחוז ת"א (פלילי) לסגור את תיק החקירה "מחוסר ראיות".

על יסוד פרשת התלונה ועל בסיס הרחבת התלונה תוך מהלך החקירה, פלקסר תובע מן הנתבע, עו"ד חנינא ברנדס (לעיל ולהלן: " הנתבע" או " ברנדס") סכום של 5,000,000 ש"ח בגין נזק מוערך שהוא תוצאה של התנהגות מעוולת של הנתבע כלפי התובע שגיבשה עוולות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוצאת לשון הרע, שקר מפגיע, הפרת חובות חקוקות שונות ושגרמה לתובע הפסדי השתכרות בפועל ובכוח.

הנתבע טוען כי התובענה משוללת יסוד הן מפני שלא הוכחה תשתית עובדתית מותאמת לטענות התביעה והן מפני שהנתבע הגיש את תלונתו מתוך אמונה שהתבססה על חשד ממשי וסביר שפלקסר אחראי להיעלמות מסמכי חשבון הנאמנות ושקנויה לנתבע זכות להגיש תלונה על כך לרשויות המוסמכות. בדיעבד גורס הנתבע שהוצגו לבית המשפט די ראיות כדי הסקת מסקנה שלחשד שנפל על פלקסר יש בסיס בקרקע המציאות.

על פי הסכמה דיונית בין הצדדים יינתן, בשלב ראשון, פסק דין בשאלת אחריות הנתבע על פי עילות התובענה. בשלב שני, אם תיקבע אחריות הנתבע, יוצגו ראיות, ייערכו טיעונים ויינתן פסק דין  בשאלת כימות הנזק והענקת פיצוי בגין גרם הנזק.

הנסיבות

אלה עיקרי הנסיבות הצריכות לשם הכרעה בתובענה .

המשרד,  השותפים הבכירים, החשב והלקוח

עו"ד חנינא ברנדס ועו"ד גד נשיץ הם המייסדים והשותפים הבכירים במשרד עורכי הדין נשיץ, ברנדס ושות' [להלן בהתאמה: " השותפים הבכירים"; " ברנדס" או " הנתבע"; " נשיץ"; " משרד נשיץ ברנדס" או " המשרד"). המשרד היה ממוקם, בחלק מן העת הרלוונטית, בשדרות רוטשילד 136 בתל אביב ולאחר מכן בבניין משרדים ברחוב תובל 5 בתל אביב. מועסקים בו עשרות עורכי דין (חלקם במעמד של שותפים) וכן עובדי מנהלה שונים.

פלקסר, מנהל חשבונות בכיר וותיק, התקבל בשנת 1988 לעבודה במשרד נשיץ-ברנדס כחשב המשרד. עמו במחלקת החשבות פעל עוזרו אורי חניה. החשב ריכז בידיו את הטיפול בכל ענייני הנהלת החשבונות של המשרד, מגע עם סניפי הבנקים השונים וביצוע פעולות בנקאיות שונות של השותפות ושל הלקוחות שהמשרד פעל בשמם. בתקופה הרלוונטית הוחזקו מסמכי מחלקת החשבות בתיקייה במחלקת החשבות שהיא תיקייה נפרדת מתיקיית הלקוחות (במשרד בשדרות רוטשילד היו שתי התיקיות מרוחקות האחת מן השנייה מטרים ספורים. במשרד רחב הידיים ברחוב תובל מוקמה החשבות בקומה מעל קומת תיקיית הלקוחות הכללית).

פלקסר התגלה כחשב מיומן. השותפים הבכירים נתנו בו אמונם ומסרו לידיו גם את הטיפול בחשבונות הבנק האישיים שלהם. בתוך יחסי אמון אלה נהגו השותפים הבכירים להניח בידי פלקסר מזכרים ריקים חתומים (בלנקו) כדי לאפשר פעילות בענייני כספים של המשרד בזמן היעדרותם מן הארץ.

נוכח שביעות רצון של שותפי המשרד מפעילותו של פלקסר התעלמו השותפים הבכירים מביטויים שונים של "מוזרות" שאפפו אותו. בין ה"מוזרויות" יש שתיים שלהן השלכה מסוימת לעניין המתברר כאן: האחת היא שהיה קושי מתמיד לאתר את פלקסר וליצור עמו קשר טלפוני בשעות שבהן לא נמצא במשרד. מספרי הטלפון שמסר לפקידה הראשית התבררו להיות שגויים, חסומים לשיחות נכנסות או שהפנו "אוטומטית" את המתקשר אל תא קולי. השנייה היא שפלקסר נהג לצאת מדי יום ביומו להפסקת צהריים ארוכה (בת מספר שעות) אל מחוץ למשרד. בפרק זמן זה איש לא ידע את מקום הימצאו וכאמור היה קושי גדול ליצור עמו קשר טלפוני. בראשית 1998 החריפה - לטענת הנתבע - תופעת ההיעלמות מן המשרד בשעות אחר הצהריים  וממדיה גברו כדי כך שפלסקר לא הצליח לעמוד במשימותיו והיה צורך להעיר לו על כך. פלקסר מכחיש את הטענה. הוא טוען ליציאות קצרות יותר מן המשרד, סבירות באורכן ומכל מקום הוא השלים במועדה כל מטלה שהוטלה עליו .

ויצמן נמנה עם לקוחות המשרד. לברנדס  הייתה היכרות וידידות אישית רבת שנים עם  ויצמן. על רקע זה טיפל המשרד (בעיקר ברנדס) בענייניו האישיים של ויצמן. עניינים כספיים שונים של ויצמן נוהלו באמצעות חשבונות נאמנות שפתח המשרד ובהם הייתה לשותפים הבכירים זכות חתימה.

לפלקסר הייתה מודעות ונגישות למסמכי חשבונות הנאמנות והוא מכוח היותו המוציא והמביא של הנחיות הביצוע באותם חשבונות. 

 סיום עבודתו של פלקסר במשרד נשיץ - ברנדס

במאי 1998 הוחלט במשרד לקחת את כל עובדי המשרד לטיול בארה"ב. פלקסר ריכז בידיו את הסידורים המנהליים והוא היה אמור להביא לשדה התעופה, כשעתיים לפני מועד הטיסה (זו נקבעה ליום 22.5.98 בשעה 01:00), את כרטיסי הטיסה של העובדים וסכום כסף מזומן. פלקסר לא התייצב בשדה התעופה. עוזרו, אורי חניה, הגיע לשדה כשברשותו כרטיסי הטיסה וסכום הכסף במזומן שנמסרו לו מידי פלקסר. הוא הודיע לברנדס שפלקסר לא ייצא לטיסה בשל כך שאינו חש בטוב. ברנדס הופתע. הוא פגש את פלקסר כמה שעות קודם לכן ולא שמע מפיו על מחלה כלשהי ועל כוונת היעדרות מן הטיסה. לא התבאר לו מדוע פלקסר נמנע מדיווח טלפוני אם אמנם חש לפתע ברע. ברנדס והשותפים שנשארו בארץ עשו מאמץ לאתר את פלקסר בכל אחד מאמצעי ההתקשרות האפשריים אך העלו חרס בידם. ניסיון לאתר את פלקסר באמצעות רואי החשבון החיצוניים של המשרד גם כן לא צלח.  הדבר עורר אצל השותפים הבכירים חששות והם החליטו לנקוט צעדי מנע למניעת פעולות בחשבונות בנקים של המשרד ובחשבונות האישיים (הבנקים נדרשו שלא לבצע כל פעולה בלי חתימת אישור של השותפים הבכירים).  חדרו של פלקסר במשרד ננעל והמנעול הוחלף.