אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המוסד לביטוח לאומי - מדינת ישראל נ' אלבנה ואח'

המוסד לביטוח לאומי - מדינת ישראל נ' אלבנה ואח'

תאריך פרסום : 28/05/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
60703-10-10
23/05/2012
בפני השופט:
רמי חיימוביץ

- נגד -
התובע:
המוסד לביטוח לאומי - מדינת ישראל
הנתבע:
1. אמג'ד אלבנה
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
3. אלצנדק אלפסטיני (קרנית שטחים)
4. קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נמחקה)

ב"כ התובע: עו"ד בן צבי

ב"כ הנתבעת 2: עו"ד סילש

החלטה

ב-3/11/03 נפגע מר סעיד אבו-מוך (הנפגע) בתאונת דרכים וכתוצאה ממנה נגרמה לו נכות בשיעור 15% (התאונה). התובע (המל"ל) הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לנפגע סך של 138,070₪. התביעה כאן היא תביעת שיפוי של המל"ל והמחלוקת, בשלב זה, נוגעת למצב הנפגע בזמן התאונה, וביתר דיוק לשאלה האם עשה שימוש במשאית בה נהג או שהיה הולך רגל ונפגע מרכב אחר?

תיאור התאונה וטעמי המחלוקת

הנפגע הוא נהג משאית עם גרור. ביום התאונה נסע למחסום אוורטה על מנת להעביר סחורה לרשות הפלסטינאית. העברת הסחורה מתבצעת בפיקוח צה"ל באופן הבא: משאית ישראלית מחנה את הגרור העמוס בחניון ומתנתקת ממנו. משאית פלסטינית נכנסת לחניון, מתחברת לגרור ולוקחת אותו לפריקה בשטחי הרש"פ. לאחר מכן מחזירה המשאית הפלסטינית את הגרור הריק לחניון ומתנתקת ממנו, ואז המשאית הישראלית שבה ומתחברת לגרור ומחזירה אותו לישראל.

התאונה ארעה בשלהי התהליך עת המשאית הפלסטינית החזירה את הגרור לחניון. הנפגע המתין ברכבו וכשראה את המשאית הפלסטינית והגרור נכנסים לחניון ונוסעים לאחור כדי לחנות ירד מן המשאית כדי לכוונם. בשלב זה, כשכבר עמד על הקרקע אך טרם סגר את דלת המשאית, פגע בו הגרור שנסע לאחור. להלן תיאור התאונה כפי שתואר בידי הנפגע בעדותו בבית-המשפט:

"בדרך חזרה הוא משאית הפלסטינית] עשה פרסה לפני ונסע לאחור. איך שראיתי אותו ירדתי מהאוטו שלי. עדיין הדלת שלי פתוחה. עוד אני יורד מהאוטו,  לא יודע אם הוא עצר או לא,  אבל איך הוא פגע בי אני לא יודע, הוא פגע בחזה על המקום, ואני נפלתי על המקום, איבדתי הכרה. כשהוא פגע בי אני הייתי בין שתי המכוניות, ירדתי מהאוטו שלי, לא הספקתי להסתובב, הסתובבתי כדי לסגור את הדלת, והוא פגע בי.

... אני חניתי. אני מסמן X איפה שעמד האוטו שלי בזמן התאונה. אני יצאתי מהאוטו ועמדתי ליד האוטו שלי הוא נסע רברס, אני לא יודע איך הוא פגע בי, הפינה האחורית של העגלה פגעה בי ואז איבדתי הכרה".

בהמשך הבהיר הנפגע כי לא הספיק לסגור את דלת הרכב.

חילוקי הדעות נוגעים, כאמור, לשאלה האם עשה הנפגע שימוש במשאיתו – שאז החבות היא של מבטחת המשאית – או שהיה הולך רגל – שאז החבות היא של מבטחת הגרור. אציין כי בפועל הן המשאית והן הגרור בוטחו בידי הנתבעת 2 ולכן נסתיימה תביעתו האישית של הנפגע בלא שנבחנה שאלת החבות. חילוקי הדעות התעוררו דווקא בתביעת המל"ל שכן אם הנפגע עשה שימוש ברכב המעביד אין המל"ל זכאי לשיפוי, ואילו אם היה הולך רגל ונפגע מרכב זר זכאי המל"ל לשיפוי (כפוף לטענות אחרות של הצדדים בנוגע לבעלות המהותית של הגרור). על מנת לצמצם את המחלוקות הוסכם כי הצדדים יסכמו בשאלה זו שתוכרע כשאלה מקדמית.

דיון

המסגרת החוקית לדיון נמצאת בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (החוק או חוק הפיצויים) שם נקבע כי "שימוש ברכב מנועי" כולל בין השאר "כניסה לתוכו או ירידה ממנו". אם התאונה ארעה במהלך הירידה יש לראות הנהג כמשתמש ברכב, אלא שהחוק אינו מגדיר מתי מסתיימת הירידה ומתי הופך הנהג להולך רגל, ולפיכך נדרשו בתי המשפט לדון פעמים רבות בתיחום הירידה מן הרכב.

עיון בפסיקה מעלה כי הירידה עשויה להימשך גם לאחר ניתוק הקשר הפיסי לרכב וכי נפגע עשוי להיחשב כמשתמש ברכבו גם אם נפגע מרכב אחר ובלבד שנותרה זיקה לשימוש ברכב המנועי. עמד על כך כב' הנשיא שמגר בע"א 554/89 מ"י נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338 [1990], ששני הצדדים מפנים אליו, בקובעו כי נהג היוצא מרכבו:

"חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקרבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף, כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש".

מובן כי במקום שבו מתקיים אחד השימושים המנויים בהגדרה שבסעיף 1 לחוק תקום חבות למבטחת הרכב גם אם הנפגע נפגע מרכב חולף (רע"א 10875/08 שרון נ' קארו [2009]).

בכדי שניתן יהיה לבחון אם הנפגע אכן סיים את שלב הירידה מן הרכב או שעודו משתמש בו קבעו בתי המשפט קבעו מבחנים פיסיים ומהותיים לתיחום שלב הירידה ולניתוק הזיקה שבין הרכב לבין הנפגע. המבחנים הפיסיים עוסקים בזמן ובמקום, היינו - בפער הזמנים שבין הירידה לבין הפגיעה ובמרחק שבין הנפגע לבין רכבו, ואילו המבחן המהותי נוגע לקשר שבין הירידה מן הרכב לבין השימוש ברכב (לעניין המבחנים מוזכר ומצוטט פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בת.א. (חי') 1653/89 אוחנה נ' אליעזר שאוזכר בפסיקה ועל ידי הצדדים). עם זאת, כל עוד לא נותק הקשר הפיסי בין הנפגע לבין הרכב הוא נותר בגדר משתמש ברכבו (השוו: רע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט נ' הסנה, פ"ד נג(4) 145 [1999]). עוד נקבע כי "הכניסה לרכב והירידה ממנו כוללות גם את פתיחת דלת הרכב וסגירתה" (א. ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים [מהדורה רביעית, תשע"ב-2012], 180, (ריבלין)) וזו גם דעתו של פרופ' אנגלרד הסבור כי "יש לכלול במונחים 'כניסה' ו'ירידה' כל פעולות הלוואי הנחוצות כגון: פתיחת דלת המכונית וסגירתה" (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [מהדורה שלישית, תשס"ה-2005] 134). ואכן, במקרים בהם נפגע אדם מרכב חולף במהלך סגירת רכבו נקבע כי הוא בגדר משתמש ברכב והוטלה חבות על המבטחת. ראו פסק דינה של כב' השופטת ארנה לוי בת.א. (ת"א) 33957-06 חאג'בי נ' רודין [2010] וכן פסק דינו של כב' השופט רקם בת.א (חי') 3354/05 ג'מפל נ' מגדל [2008].

יישום ההלכה

במקרה הנוכחי העיד הנפגע כי אמנם עמד מחוץ לרכב אולם טרם הספיק לסגור את דלת הרכב ובזמן הפגיעה היה במהלך הסגירה וכדבריו: "הסתובבתי כדי לסגור את הדלת, והוא פגע בי". בכך הבהיר כי טרם סיים השימוש ברכב וכי עמידתו לצד המשאית הייתה עדיין במסגרת הירידה מן הרכב שטרם הסתיימה, שכן, כאמור, סגירת הדלת היא חלק מן הירידה. הנפגע התכוון אמנם לכוון בהמשך את המשאית הפוגעת אולם פעולת הכיוון טרם החלה שכן פעולת הירידה טרם הסתיימה.

יתרה מכך, הסיבה לעמידתו במקום הספציפי בו נפגע לא היתה כיוון המשאית הפוגעת אלא רצונו לסיים את פעולת הירידה ולסגור את הדלת. בנסיבות אלו התממש הסיכון הנוגע לשימוש במשאית עצמה שכן אלמלא הסתובב לסגור את הדלת לא היה עומד באותו מקום ולא היה נפגע. זאת ועוד, לוּ היה מסיים את הירידה ומתרכז בכיוון המשאית הפוגעת סביר שהיה מבחין בה מתקרבת ונמנע מפגיעה. אלא שמעייניו היו נתונים עדיין לרכבו שלו ולסגירת הדלת ולא לכיוון המשאית האחרת. מטעם זה לא הבחין במשאית המתקרבת ולכן גם אינו יכול לתאר את מצבה בזמן הפגיעה, וכדבריו "עוד אני יורד מהאוטו,  לא יודע אם הוא עצר או לא,  אבל איך הוא פגע בי אני לא יודע". גם מטעם זה התממש הסיכון הטמון ביציאה מן הרכב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ