המוסד לביטוח לאומי נ' 520020116

פסק דין

זכאות התובע לקבל ריבית פיגורים- זו השאלה הטעונה דיון והכרעה.

רקע

1.תביעה כספית בסך של 109,308 ₪ בגין ריבית הסכמית.

התביעה דנן הוגשה מכוח ההסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבעת בשנת 1979, במסגרתו התחייבה הנתבעת לשפות את התובע במקרים בהם הוא משלם גמלאות לנפגע בתאונת דרכים, בגינה היא אחראית לפיצוי הנפגע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "ההסכם").

2.במקרה דנן חולקים הצדדים בשאלה האם על הנתבעת לשאת בריבית ההסכמית בגין איחור בתשלום על פי ההסכם והאם בירור שאלת החלת ההסכם בין הצדדים מפסיקה את מרוץ הריבית ההסכמית.

3.העובדות הנוגעות למחלוקת שבין הצדדים אינן שנויות במחלוקת. הגב' נטלי ביטון (להלן: "הנפגעת") נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.5.2005.

בעקבות התאונה הגישה הנפגעת תביעה לקצבת נכות כללית אצל התובע והלה קבע זכאותה לקצבת נכות עקב התאונה.

ביום 29.12.2009 פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לפירעון 100% מקצבת הנכות הכללית בסך של 809,206.1 ₪ (להלן- "דרישת התשלום הראשונה") מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, תשל"ה-1975 (להלן- "חוק הביטוח הלאומי").

מכאן החלה תכתובת בין הצדדים באשר לשיעור ההחזר והחלת ההסכם.

בעוד שהנתבעת טענה כי בהתאם להסכם שיעור ההחזר הוא 80% מסך הגמלאות ששולמו, טען התובע כי ההסכם בוטל.

4.ביום 15.08.2011, התקבלה המחאה מהנתבעת על סך של 639,541 ₪ המהווה 80% מהקרן, דהיינו, הסכום התקבל אצל התובע 595 ימים לאחר מועד דרישת התשלום הראשונה.

ביום 16.8.2011 השיב התובע לנתבעת כי ההמחאה שהתקבלה מהווה 80% מהגמלאות בהתאם לדרישה על פי ההסכם וכי מאחר והדרישה שולמה לאחר 45 ימים, בהתאם להסכם, הנתבעת נדרשת לשלם ריבית הסכמית.

לאחר שניתנה החלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' ארטור חנין (החלטה מיום 19.4.2012, פורסמה במאגרים) (להלן:"חנין") לפיה נדחתה עמדת התובע לעניין ביטול תחולת ההסכם, הגיש התובע ביום 13.5.2012 את התביעה דנן על פי ההסכם בגין הריבית ההסכמית כמפורט לעיל.

טענות הצדדים

5.התובע טען כי בהתאם להסכם ככל שהסכום אינו משולם בתוך 45 ימים ממועד הדרישה, על הנתבעת לשלם לתובע ריבית בגין האיחור בתשלום בגובה הריבית המקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א- 1961 (להלן- "חוק פסיקת ריבית") ועוד 20% מהריבית ההסכמית. כן נטען כי הנתבעת מושתקת מלטעון כי אינה מחויבת לריבית פיגורים בעוד היא טוענת לקיום ההסכם וכי התעלמות הנתבעת מחיוביה הינה בבחינת קיום הסכם בחוסר תום לב. לשיטת התובע, משעה שהנתבעת הודיעה כי ההסכם חל בין הצדדים, היה עליה לנהוג כמי שמבקשת לקיים את ההסכם ולשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ובמועדו.

6.מנגד טוענת הנתבעת כי בנסיבות בהן לא הייתה פניה בדרישה לשיפוי בהתאם להסכם שבין הצדדים, אלא מכח החוק אין לתובע זכאות לריבית הסכמית. בעניין זה נטען כי התובע לא פנה בדרישה לתשלום על פי ההסכם אלא דרש את התשלום על פי חוק הביטוח הלאומי, וכי עמדת התובע הייתה כי ההסכם בוטל.

לטענת הנתבעת, העיכוב לכאורה בהעברת התשלום נבע ממחלוקת עקרונית בין הצדדים אשר לתחולת ההסכם.

דיון והכרעה

7.השאלה שבמחלוקת היא אם יש מקום לתשלום הריבית ההסכמית שכן דרישת התשלום על ידי התובע נדרשה מכוח חוק הביטוח הלאומי ולא מכוח ההסכם.