המוסד לביטוח לאומי נ' לוי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 10/11/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למשיב נכות רפואית יציבה בשיעור 5% מיום 7/5/04 ("ההחלטה").

הרקע

2.בטרם יוכרע הערעור לגופו, להלן תמצית עובדותיו:

א.המשיב נפגע בעבודה ביום 6/5/04 ("האירוע").

ב.ביום 10/2/10 הכיר המערער באירוע כתאונת עבודה, והוכרה למשיב חבלה באצבע 3 בכף יד ימין.

ג.ביום 11/8/10 הגיש המשיב תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, וטען לפגיעה נפשית כתוצאה מהאירוע.

ד.נוכח סירובו של המערער להכיר בפגיעה הנפשית, הוגש ערעור לבית הדין לעבודה, במסגרתו הודיע המערער כי הוא מסכים שהמשיב יזומן לוועדה רפואית מדרג ראשון, אשר תדון בתלונות המשיב בתחום הנפשי, תקבע אם קיים קשר בין התלונות לבין האירוע, ותבחן האם למשיב נותרה נכות נפשית כתוצאה מהאירוע, ובאיזה שיעור (פסק הדין מיום 13/4/11).

ה.ביום 19/6/11 נבדק המשיב על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, שכללה בהרכבה אורטופד ופסיכיאטר. למשיב נקבעה נכות רפואית יציבה בשיעור 0% מיום 7/5/04.

ו.המשיב ערער על החלטה זו, וביום 10/11/11 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בעניינו של המשיב.

ז.הוועדה קבעה למשיב נכות רפואית יציבה בשיעור 5%, החל מיום 7/5/04, לפי פריט ליקוי 34(א)-(ב) (מותאם) לסעיפי הליקוי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור היא שהוועדה לא נימקה מסקנתה ולא הסבירה מדוע קבעה למשיב נכות רפואית בגין הפגיעה הנפשית, כאשר האירוע שהוכר כפגיעה בעבודה ארע 6 שנים קודם לתלונותיו של המשיב בדבר פגיעה נפשית.

4.המשיב טוען כי הרופא הפסיכיאטר שישב בוועדה פירט את ממצאיו והסביר מדוע קיימים ממצאים נפשיים סמוך למועד האירוע, ועל כן קבע קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המשיב לבין האירוע. לפי הטענה, מדובר בקביעה רפואית, ושמכך לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. המשיב מוסיף וטוען, כי העדר פנייה רפואית או טיפול רפואי סמוך למועד האירוע, אינו שולל את הקשר הסיבתי.

הכרעה

5.אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

(א)עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי ביום 10/11/11 התכנסה הוועדה ורשמה את תלונות המשיב. הוועדה, שבהרכבה נימנה רופא פסיכיאטר ד"ר קירש, ביססה החלטתה על ממצאי בדיקתה הקלינית, ופירטה ממצאיה באופן מנומק וברור. הוועדה ציינה כי המשיב נמצא בטיפול פסיכותרפי, אשר מקל עליו, אך לא מקל על שנתו, והמשיב מתעורר מהשינה בצעקות. לאחר שתיארה הוועדה את אירוע התקיפה, קבעה כי המשיב "ניסה להדחיק זאת. פנה לטיפול נפשי לאחר כ- 5- 6 שנים".

(ב)משקבעה הוועדה כי המשיב הדחיק את הפגיעה הנפשית, ברורה החלטת הוועדה לקבוע את נכותו הנפשית, כאשר האירוע ארע 6 שנים קודם לתלונותיו של המשיב בדבר פגיעה נפשית.

(ג)משקשרה הוועדה בין מצבו הנפשי של המשיב לבין האירוע, ציינה כי כאשר המשיב מתאר את אירוע התקיפה "בולט אי שקט פסיכומוטורי מעט מוגבר והתרגשות ... אפקט מתוח".