המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

החלטה

עניינו של פסק דין זה הוא בתביעת תחלוף שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי

[ להלן: "התובע" או "המל"ל" בהתאם להקשר הדברים ] להחזר סכומי כסף ששולמו על ידי התובע כגמלאות שונות לאחד, אלבז מימון שנפגע בתאונת דרכים ביום 3.4.2001 [ להלן: "הנפגע" ו "התאונה" בהתאמה ] ואשר לטענת התובע, השנויה במחלוקת כאן, הנתבעות הן האחראיות לפיצויו בגין נזקי התאונה כפי חבותן לפי חוק פיצוים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 [ להלן: "חוק פלת"ד" ].

תביעות ממין זו מקורן הוא, כידוע, בהוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 [ להלן: "חוק בט"ל" ] ובפועל הן נסמכות על ההסכם שבין חברות הביטוח ובין התובע [ לרבות מכתב שהוסף להסכם ], כפי שתואר במספר רב של פסקי דין ואתייחס אליו כעובדה ידועה [ להלן: "ההסכם"; ראה, בין היתר ובעיקר, דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ. "אררט" – חברה לביטוח בע"מ ואח' פורסם באתר "נבו" וכן, החלטה שניתנה על ידי בתיק אז' 44057/05 המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', (לא פורסם) ].

התביעה הוגשה ב"סדר דין מקוצר"; במסגרת בקשת הנתבעות למתן רשות להתגונן, הועלתה טענה לפיה מעורב במקרה רכב אחר, בנסיבות, שאם האחריות חלה על "הרכב האחר" אין עומדת לתובע זכות תחלוף לפי סעיפים 4(א) ו 4(ב) להסכם כפי שיובהר להלן.

אין חולק על כך שבתאונה היו מעורבים שני כלי רכב באופן שרובו מוסכם על הצדדים.

אדם, ששמו לא הובהר, והיה נהג של משאית בבעלות מעבידו, קרא לחשמלאי רכב על מנת לטפל במשאיתו שלא הניעה הצליח להתניעה בשעות הבוקר [ להלן תקראה המשאית הנ"ל "המשאית", מבטחת המשאית, היא הנתבעת מס' 1 תקרא "חברת כלל" ונהג המשאית ייקרא "הנהג" ].

החשמלאי שזומן היה הנפגע בתאונה.

לאחר שהנפגע סיים להתקין מצבר חדש במשאית, עמד בגבו למשאית, מתוך כוונה להכניס את ארגז הכלים שבו השתמש למכוניתו [להלן: "המכונית" ] החלה המשאית להתדרדר לכיוון הנפגע.

מנקודה זו ואילך חלוקים הנפגע והנהג בגרסאותיהם.

לפי הנפגע, בדברים שמסר בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" שנשלח למל"ל [ נספח ב' לכתב התביעה ] נרשם על ידיו, או בעבורו, כי פגיעתו ארעה עת המשאית המדרדרת מחצה אותו אל המכונית.

לפי גרסת הנהג, שהיא משונה במידת מה, הבחין הנפגע ברגע האחרון בהתדרדרות המשאית וזינק לתוך המכונית [ ל"תא המטען" ואני מניח שמדובר במכונית עם פתח מאחור ] על מנת להימלט מפגיעת המשאית, ובתוך כך נפגע מהמגע במכונית [ "טופס הודעה על מקרה" שהוגש לחברת כלל על ידי הנהג ].

עמדת הנתבעים היא שגם על פי גרסת הנהג, הנוחה יותר לתובע, דין התביעה נגדם להידחות הואיל והאחריות לתאונה מוטלת במקרה כזה על מבטחי המכונית, היא הדר חברה לביטוח בע"מ [ להלן: "הדר" ] ובמקרה כזה, אין לתובע עילת תחלוף לפי הוראות סעיף 4(א) וסעיף 4(ב) להסכם לפיהם אין למל"ל עילת תחלוף כאשר מדובר בתאונת עבודה והמבטחת היא של הרכב המעורב בתאונה היא מבטחת המעביד, כפי שחברת הדר [ יחד עם הנתבעת מס' 2 ] במקרה זה.

לטעמי, לא ניתן לקבוע במקרה זה שרק רכב אחד היה "זירת ההתרחשות" או שהיא בגדר הרכב שבו נעשה שימוש עובר לתאונה.

כפי שמציינים באי כח הצדדים, זה בכה וזה בכה, עשוי הוא שרכב יחשב כרכב הגורם לתאונה גם כאשר אין מגע פיזי בינו לבין נפגע, ומאידך, עשוי להיות מצב הפוך בו למרות קיומו של מגע כזה, לא יהיה זה הרכב ה"נוגע" הרכב ה"פוגע" [ ריבלין, "תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים" פד"י מה' 3 עמ' 224 ] ].

התדרדרות המשאית היא "שימוש" במשאית לפי אחת האופציות של הגדרת "שימוש בכלי רכב מנועי" בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 [ להלן: "חוק פלת"ד" ].

פגיעת הנפגע ארעה עקב התדרדרות המשאית אין ספק בקשר הסיבתי שבין ההתדרדרות ובין הפגיעה.

הפגיעה, לפי הנהג, ארעה בכניסתו למכונית; גם כניסה לרכב היא "אופציית שימוש" לפי סעיף 1 הנ"ל.

אולם על מנת שהתאונה תהיה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק פלת"ד, היא צריכה לקרות, בחלק הבסיסי של הגדרתה,"...עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

ככל שקשה לראות בהתדרדרות המשאית כשימוש "למטרות תחבורה" [ ראה לעניין זה: ע"א 9474/02 "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי תאונות דרכים בע"מ נ. האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח', פד"י נח1 עמ' 337; להלן: "פסק אחים לוינסון" ], ברור, מכל מקום, שהכניסה למכונית לא הייתה למטרות התחבורה באותה מכונית.