המדינה אינה צריכה לנמק את סירובה ליתן הכרה בחסינות לעובד ציבור

הנדרש לנדוןבקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' הש' מירב בן ארי) מיום 21.7.16 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות למשיבה 1, לגלות את נימוקיה לאי הגשת הודעת הכרה בחסינות לגבי המשיב 2 וכן לגלות את תנאי ההסכם שנכרת ביניהם. 

1. המבקש הגיש תביעה נזיקית כנגד המשיבה 1, מדינת ישראל (להלן - המשיבה) וכנגד המשיב 2, שוטר אשר על פי הנטען תקף את המבקש במכשיר טייזר (להלן – המשיב).

התביעה הוגשה בתחילה כנגד המשיבה בטענה שהתרשלה בקביעת נהלי השימוש באקדחי הטייזר, בהדרכת השוטרים באשר לשימוש בו ובפיקוח עליהם. 

במסגרת התביעה הומצא למבקש חומר החקירה שנערכה כנגד המשיב במח"ש וכך התבררה למבקש, לדבריו, זהותו של המשיב וכי מעצרו היה למעשה מעצר שווא. כיוון שכך ביקש המבקש לתקן את כתב תביעתו ולצרף אף את המשיב כנתבע. 

בסופו של יום ואחר מספר החלטות שונות שניתנו בעניין, נעתר בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 4.11.15,  לבקשת המבקש והתיר את תיקון התביעה. 

2. בכתב הגנתה המתוקן ציינה המשיבה כי היא "אחראית בגין פעולות שוטריה ככל שנעשו בתחום ההרשאה והסמכות שהוקנתה להם" ואולם היא לא הגישה הודעת הכרה בחסינות לגבי המשיב.

בהמשך ההליכים שהתקיימו בנדון ביקשה המשיבה אורכה להגשת הודעת הכרה בחסינות המשיב, ואולם ביום 2.3.16 הודיעה המשיבה כי על אף שהיא תייצג את המשיב בתביעה אין בדעתה להגיש, בשלב זה, הודעת הכרה בחסינות בעניינו. המשיבה לא נימקה את טעמי סירובה להגיש הודעת חסינות, אף שכעולה מכתב הגנתה המשיב היה עובד ציבור (סע' 9 לכתב ההגנה המתוקן) ומעשיו נעשו תוך מילוי תפקידו השלטוני (סע' 8 (ז-ט) וסע' 8 (לב) לכתב ההגנה המתוקן).

3. בשל העובדה שהמשיבה הודיעה על ייצוג המשיב, מחד גיסא, ועל כך שאינה מגישה הודעת הכרה בחסינותו, מאידך גיסא, הגיש המבקש בקשה להורות למשיבה לגלות ולפרט את נימוקיה לאי הגשת הודעת הכרה בחסינות המשיב וכן לגלות את תנאי ההסכם שנחתם בין המשיבים, ככל שנחתם. לטענת המבקש, המשיבה בחרה שלא להגיש הודעת הכרה בחסינות על מנת שנטל הראיה להוכחת חריגתו של המשיב מהתנהלות רגילה יעבור לשכמו של המבקש וראוי לחייבה לנמק החלטתה כשם שהיא מחויבת לנמק כל החלטה שעניינה הכרה בחסינות.

המשיבה התנגדה למבוקש וטענה כי אין למבקש כל זכות עמידה בכל הקשור להחלטת המדינה שלא להכיר בחסינות עובדה וזאת כעולה מהוראת סע' 7 לפקודת הנזיקין (נ"ח).

4. בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 21.7.16, דחה את בקשת המבקש מכמה וכמה נימוקים, אשר עיקרם  –

• בקשת המבקש מבוססת על הנחות והשערות ולא על ראיות מבוססות. כך משער המבקש כי לא הוגשה הודעת חסינות כיוון שהמשיבה סבורה שהמשיב אינו עומד בתנאיה ועוד הוא משער כי בין המשיבים נכרת הסכם ובו תנאים שונים שאף אותם הוא משער, כגון שהמשיבה תשלם את כספי הפיצויים למרות שלא הגישה הודעת חסינות.

בית המשפט מצא כי אין כל תשתית ראייתית להשערות אלו וגם אם הייתה מוכחת תשתית שכזו או שההגיון היה מחייבה, הרי שהחוק עצמו אינו מונע את אי מתן הנימוקים להחלטה זו.