המאם נ' עואד

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התביעה פשוטה – אין חולק, כי נבנה קיר בין שני הבתים של הצדדים וכי סוכם, כי עלות הקיר תשולם בחלקים שווים על ידי שני הצדדים.

לטענת התובע, עלות הקיר הייתה 13,230 ₪, שולם 5000 ₪ בלבד על ידי הנתבע ואין על כך מחלוקת והיתרה בסך 1,611 ₪ הינה הסכום הנתבע, אשר בשערוך מיום ביצוע העבודות מביא לסכום הנתבע בסך 1976 ₪.

הנתבע מצידו טוען, כי הוא שילם סכום ביתר, שכן בפועל מדובר היה בסכום נמוך יותר בו נבנה הקיר, כאשר הוא שילם סכום גבוה יותר בגלל נכונותו לשאת בעלות נוספת של שכן אחר.

מכל מקום לטענתו, התובע שלא היה מעורב כלל בבניית הקיר, לא הוכיח כלל את הסכומים שהוא טוען להם ביחס לעלות הקיר וכן הפנה את ביהמ"ש לאי סבירותם של ההוצאות הנדרשות על ידי התובע במסמך שהציג בפניו התובע המתייחס לעלויות של הקמת הקיר.

התובע הוא הנושא בנטל הראייה, הוא זה שצריך לשכנע את ביהמ"ש כמה שילם בעבור הקיר.

התובע יכול היה להביא ראיות בהקשר זה, שהינן חשבונית, אם שילם לקבלן ו/או חשבוניות הנוגעות לקניית הבטון או הברזל וזאת על מנת להראות כמה הייתה העלות האמיתית שהוצאה מכיסו.

לחילופין, גם אם מדובר בתיק קטן יחסית, לאור טענת התובע, כי לא סביר להביא עדים רבים שיסבו לו הוצאות משפט, יכול היה התובע להביא לעדות את אותם בעלי מקצוע ובמיוחד הקבלן, אשר יעידו כמה כסף הייתה עלותו האמיתית של הקיר.

משנמנע התובע לעשות כן, נמנעה היכולת של ביהמ"ש להעריך את העלות האמיתית של הקיר, עלות שהנתבע טען שהייתה נמוכה יותר על פי סיכום בין הצדדים ועל פי המצב האמיתי בשטח.

אין ביכולתי אפוא, לאור העדר ראיות, לפסוק לטובת התובע ו/או לקבל את גרסת הנתבע אשר טוען ששילם כספים ביתר.

מאחר וכפות המאזניים מאוינות והתובע הוא הנושא בנטל הראייה, אין לי אלא לפסוק כי דין התביעה להידחות בהעדר ראייה על גובה האמיתי ששולם בגין הקיר.

התביעה נדחית ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

המזכירות תסרוק את המסמך שצירף הנתבע במועד הישיבה, המתייחס לדרישות התובע בגין ההוצאות עבור הקיר.

ניתן היום, י"א אדר א תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.