הלפרין ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

החלטה

אני מעיינת מחדש בבקשה, שנעתרה, למנות כבוררת את השופטת בדימוס ברכה אופיר תום בסכסוך שבין המבקשים לבין המשיבה (להלן:"דן") משזו האחרונה לא קבלה, לדבריה, את החלטתי המורה לה להתייחס לבקשה.

הרקע לבקשה- מינויה של השופטת אופיר, ע"י ראש ועד מחוז ת"א בלשכת עוה"ד, כבוררת בהליך אחר המתנהל בין בעלי מניות לשעבר אחרים (עופר ניב ואח') לבין דן.

דן מתנגדת למינויה של השופטת אופיר כבוררת גם בתיק זה מחמת הנימוקים הבאים: תקנון דן קובע כי זהות הבורר תקבע ע"י ראש ועד מחוז ת"א בלשכת עוה"ד, השופטת אופיר כבר קבעה בבוררות המתנהלת בעניין בעלי מניות לשעבר אחרים כי "רשימת התובעים נסגרה", וכי לא קיים דמיון בין המבקשים דכאן - הלפרין ואח' לבין הקבוצה הקודמת עופר ניב ואח'.

עוד מוסיפה דן וטוענת, וזהו למעשה טעם ההתנגדות העיקרי, כי אין זה ראוי כי השופטת אופיר תשמש בוררת גם בתיק זה, לאור העובדה שכבר הוגשה בקשה לביטול פסק בורר שיצא תחת ידיה, ואשר נמחקה משום שבית המשפט סבר כי עסקינן בהחלטה אחרת. לטעמה, השופטת אופיר "כבר גיבשה עמדתה" בסכסוך וכי "סביר עד מאד להניח כי...לא תשנה מעמדתה", באופן שהשופטת מצויה במצב מובנה של "חוסר אובייקטיביות ומשוא פנים".

לא מצאתי כי החשש שמא השופטת אופיר תום גיבשה דעתה בסוגיה הכללית, יש בו להצביע על חשש למשוא פנים, ולטעמי, ידם של גורמי היעילות, עקרון אחידות ההכרעה והחשש לפסיקה סותרת- על העליונה.

השופטת אופיר כבר נתוודעה לסוגיה בכללותה ולטענות הכלליות של בעלי הדין משני צידי המתרס, עובדה המקנה לה יתרון, ולא חיסרון. חזקה על השופטת אופיר כי תשכיל להבחין בין התביעות השונות, ותהא מודעת להבדלים המייחדים, בהנחה שהינם קיימים.

ניתן להסיק בענייננו גזירה שווה מדיני פסלות שופט.

בע"א 6812/98, בי גי אסיטנט לימטד נ' גיזלה פרוינד, נפסק ע"י ביהמ"ש העליון כי פסיקה קודמת בעניין דומה אינה מהווה עילת פסלות:

"ההכרעה בעניין דומה בעבר, ולעיתים אף בין צדדים קרובים, אינה יוצרת כשלעצמה( וללא נתונים נוספים) עילה לפסלות, וזאת בהיעדר חשש ממשי למשוא פנים".

ראו גם הנאמר בספרו של השופט מרזל, דיני פסלות שופט:

"שפיטה חוזרת בשאלה דומה המתעוררת בשני הליכים אינה מקימה עילת פסילה" (עמוד373) וכן:

"אין זה סביר לקבוע כי שופט צריך לפסול את עצמו רק בשל העובדה כי פסק בעבר באותה סוגיה משפטית או הביע עמדה משפטית בנדון..." (עמוד 279).

שיקול היעילות הוא המכריע בענייננו, מה גם, שהניסיון לתור אחר בורר אחר, בתקווה שפסיקתו תיטיב עם דן יותר מהצפי לפסיקת השופטת אופיר, יש בה מעט טעם לפגם.

לא מצאתי ממש ביתר נימוקי ההתנגדות, מה גם שהטענה לפיה לא הוכח הדמיון בין קבוצת הלפרין לבין קבוצת עופר ניב שומטת את השטיח מבסיס טענת החשש מפסיקה זהה.

התוצאה היא שההחלטה מיום 1.1.12 נותרת על כנה.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ב, 24 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: