הלל נ' הלל ואח'

החלטה

סיפור המעשה:

1.המבקש והמשיבה 1 היו זוג נשוי בעבר, והתגרשו. במסגרת הליך הגירושין הגיעו המבקש והמשיבה 1 להסכם גירושין, שאושר בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. בסעיף 13 להסכם הגירושין ויתרה המשיבה לטובת המבקש על זכויותיה במקרקעין ובשלד הבניין במושב ברקת הבנוי על גוש 4616 חלקה 38 (להלן-"המקרקעין"), וזכויות אלו תעבורנה לבעלות המבקש אגב הגירושין, ולמשיבה 1 לא תהיה עוד כל טענה לגבי המקרקעין. כן התחייבה המשיבה 1 לחתום על יפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויות המשיבה 1 במקרקעין על שם המבקש. המבקש והמשיבה 1 התגרשו ביום 17.7.02.

2.הזכויות במקרקעין אינם רשומים בספרי רישום המקרקעין, אלא בספרי רשות מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל").

3.מטעמים המפורטים בבקשה גילה המבקש בשנת 2011 כי טרם הועברו זכויות המשיבה 1 במקרקעין על שמו וכי המקרקעין רשומים במינהל על שמו ועל שם המשיבה 1. כן גילה המבקש כי מאז שנת 2009 נרשמו במינהל עיקולים על זכויות המשיבה 1 במקרקעין.

טענות הצדדים:

4.ביום 9.2.14 הגיש המבקש המרצת פתיחה, ובה ביקש, בין היתר, צו הצהרתי לפיו הקניית הזכויות בחלקה של המשיבה 1 במקרקעין אליו, תקפה, וכי מלוא הזכויות במקרקעין שייכות לו.

5.ב"כ המשיבה 2 (משיבה פורמלית מס' 1) טען שאין לבית משפט השלום סמכות לדון בבקשה זו, שכן מדובר בזכות חכירה, והסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט לענייני משפחה. ב"כ המשיב 4 (משיב פורמלי מס' 3) התנגד לבקשת המבקש והצטרף לטענותיה של המשיבה 2. בישיבת יום 27.4.14 הוריתי על הגשת סיכומים בשאלה הסכמות העניינית.

6.המשיבה 2 (משיבה פורמלית 1) הגישה סיכומיה בשאלת הסכמות העניינית, אך פסחה על שתי הסעיפים. מצד אחר טענה שמשאירה ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, ומצד שני טענה שעל בית המשפט להכריע בשאלת הסמכות העניינית. בסיכומיה טענה המשיבה 2 שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, וזנחה את טענתה שהסמכות נתונה גם לבית המשפט לענייני משפחה.

7.ב"כ המשיב 4 (משיב פורמלי מס' 3) הודיע ביום 7.5.14 כי הוא מסתלק מכל טענותיו כנגד המרצת הפתיחה, ובכלל זה מטענת הסמכות העניינית, והוא מסכים לקבלת העתירות שבהמרצת הפתיחה, ובלבד שלא יחוייב בהוצאות.

8.גם ב"כ המבקש הגישה את סיכומיה בשאלת הסמכות העניינית.

דיון ומסקנות:

9.הזכויות של המבקש במקרקעין רשומות במינהל ולא בספרי רישום המקרקעין, כך שמדובר בזכויות אובליגטוריות ולא בזכויות במקרקעין. ב-ת"א (י-ם) 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוכסי של י-ם נ. מדרשת קדמת ירושלים (פורסם בנבו, 28.10.10) סקרה כב' השופטת בן-אור את הפסיקה אודות הסמכות העניינית לדון בזכויות אלו, פסיקה ממנה עולה שהסמכות העניינית של בית המשפט נקבעת לפי השווי הכספי של הזכות. בפסק דין זה התייחסה כב' השופטת בן-אור גם לפסק דינו של כב' השופט י. עמית ב-ה"פ (חי') 119/08 שוויצר נ. רפאל (פורסם בנבו), אך סברה שהאמור בפסק דין זה אינו ההלכה הנוהגת. בית המשפט העליון אישר את פסק דינה של כב' השופטת בן-אור, תוך שהוא מציין שניתוח שתי הסוגיות בהן דנה כב' השופטת בן-אור היה נכון ומדויק.

10.בסעיף 32 להמרצת הפתיחה ובסעיף 29 לתצהיר המבקש עולה ששווי מחצית המקרקעין הינו 750,000 ₪, ועל כך לא הייתה מחלוקת בין הצדדים.

11.לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת המשיבה 1 לחוסר סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בהמרצת הפתיחה.

סוף דבר:

אשר על כן, אני מחליט כי לבית משפט השלום יש סמכות עניינית לדון בבקשת המבקש למתן הסעדים ההצהרתיים שביקש.

המשיבה מס' 2 (משיבה פורמלית 1) תשלם למבקש את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.