הליכי "ביזיון בית הדין" נגד אבי הבעל המעגן ובחינת הטענה כי אינו מסייע או גורם כיום לעיגון

1. אקדמות מילין

פרשת עיגונה של גב' [פלונית] היא אחת מפרשיות העיגון הקשות ביותר שאיתן מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים. בפסק דין מיום ד' באדר ב' תשע"ו (14.3.2016) קבע בית הדין כי נתבע מס' 2, מר [אלמוני], הוא מעגנה האמיתי של כלתו גב' [פלונית] וכי הוא העומד מאחורי סרבנותו האכזרית וחסרת הפשר של בנו לקיים את פסק הדין אשר חייב לשחררה בגט.

בנסיבות אלו הטיל בית הדין, מכוח סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט"ז – 1956 וסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, מאסר למשך שלושים יום על מר [אלמוני].

מר [אלמוני] הגיש ערעור על פסק הדין. ביום ו' באב תשע"ו (10.8.2016) דחה כבוד בית הדין הרבני הגדול את הערעור תוך חיובו של מר [אלמוני] בהוצאות משפט, לרבות הוצאות משפט גבוהות מאוד לאוצר המדינה.

בהתאם להוראת סעיף 7א (ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז – 1956 מסר בית הדין ביום ה' באדר ב' תשע"ו (15.3.2016) הודעה לכבוד נשיאת בית המשפט העליון בדבר ההחלטה להטיל מאסר למשך שלושים יום על מר [אלמוני] ומכוחה של ההודעה נפתח הליך בש"פ 2137/16.

בפסק דין מיום כ"ב באדר תשע"ז (20.3.2017) קבע בית המשפט העליון (הנשיאה מ' נאור, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופט ח' מלצר) כי מוסמך היה בית הדין להטיל מאסר למשך שלושים יום על אביו של סרבן גט, אחר שהוכח לפני בית הדין כי הוא הגורם הדומיננטי לעיגונה של האישה ולאחר שהגיע בית הדין למסקנה שאין דרך פוגענית פחות לגרום לאב לחדול ממעשיו ולאפשר את מתן הגט (פסקות כו, כז לפסק הדין).

מכל מקום, מאחר שתכליתה של ההוראה בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט היא להביא לכפיית ציות עתידית ולא לענוש את המפר על הפרתו בעבר, ולנוכח טענת אביו של סרבן הגט כי קיימות ראיות חדשות – בדמות תוצאותיהן של שליחות של הרב [...] אל הבן הסרבן ושל פגישה של בא כוחו עו"ד אליעד שרגא עם הסרבן ובאת כוחו האמריקאית החדשה, עו"ד מפירמה ידועה ממנהטן – המלמדות שאינו פועל לעיגון התובעת, הורה בית המשפט העליון על החזרת התיק לבית הדין לבחינה עובדתית של טענת אבי הסרבן כי הוא פועל באופן משמעותי לשכנע את בנו לתת גט ולשם שמיעת העדויות והראיות חדשות בעניין.

נציין כי במקביל, נוכח ממצאי פסק דינו של בית הדין, החליט היועץ המשפטי לממשלה בחודש יוני 2016 להורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד מר [אלמוני] בחשד לשידול בנו להפרת הוראה חוקית למתן גט לאשתו, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

מר [אלמוני] עתר באמצעות בא כוחו, עו"ד אליעד שרגא, לבית המשפט העליון נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה (בג"ץ 308/17).

בפסק דין מיום כ"ג בתמוז תשע"ז (17.7.2017) דחה כבוד בית המשפט העליון את העתירה תוך חיוב בהוצאות משפט לטובת המדינה. במסגרת פסק דין כתב כבוד השופט י' עמית:

המקרה שבפנינו מעסיק את בתי הדין הרבניים ואת בית משפט זה. כשלעצמי, התרשמתי כי כל הסאגה שבפנינו לא הייתה באה לעולם אילו מלכתחילה הכריז העותר כי הוא עומד לרשות בית הדין וישתף פעולה בכל הנדרש על מנת לחלץ גט מבנו הסורר. במקום זאת, וכפי שניתן להתרשם מפסקי הדין המקיפים והיסודיים של בתי הדין, בחר העותר להתעמת שוב ושוב עם הדיינים, באופן שלא ניתן להגדרה אלא כעזות מצח וכניסיון להלך אימים על בית הדין. וכזאת לא ייעשה במקומותינו.

אין לי אלא להמליץ לעותר "להחליף דיסקט" ולילך בדרך אחרת.

ההליך שלפנינו מכל מקום נועד לעת הזאת לבחון את הראיות החדשות לכאורה שלהן טען נתבע מס' 2 ובהתאם להוראתו של בית המשפט העליון בפסק דינו האמור מיום כ"ב באדר תשע"ז (20.3.2017).

כמו בהליך הראשון, גם בהליך זה נאלץ בית הדין להתמודד עם ניסיון מתמשך ושיטתי של באי כוח נתבע מס' 2 להסיט את ההליך השיפוטי ממסלולו הענייני. עמדנו על כך בהחלטות רבות. פעם אחר פעם נאלץ בית הדין לבקש מנתבע מס' 2 ומבאי כוחו, עו"ד י' נגר ממשרד עו"ד אליעד שרגא וטו"ר משה מיטלמן, לילך בדרך אחרת. לצערנו, דברינו נפלו על אוזניים אטומות. טו"ר מ' מיטלמן ועו"ד י' נגר התנהלו בצורה בלתי ראויה ולעיתים אף פרועה. נתבע מס' 2 הגדיל לעשות ועשה לו מנהג של קבע לחרף ולגדף את אב בית הדין.

זאת ועוד: את ההליך המשפטי בבית הדין ליווה קמפיין תקשורתי אגרסיבי המתאר את נתבע מס' 2 מר [אלמוני], אביו של סרבן הגט והעומד לפי פסק הדין מאחורי הסרבנות, כ'בן ערובה' וכ'קלף מיקוח'. זאת תוך סילוף מכוון, מגמתי ושיטתי של עובדות יסוד בפרשיית עיגון חמורה זו. במסגרת קמפיין זה התפרסמו מעת לעת בעיתונות הישראלית הכללית ובאתרי אינטרנט – בדגש על כאלה שקהל היעד שלהם דתי וחרדי – ידיעות מגמתיות כמו גם 'כתבות שער' שתכליתן, לכאורה, להכשיל את ההליך השיפוטי ולהשפיע על תוצאותיו.

בהחלטה מיום כ"ב בתמוז תשע"ז (16.7.2017) מצא בית הדין לנכון לבקש מהמחלקה המשפטית בהנהלת בתי הדין הרבניים לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיבחן אם יש מקום לקיומה של חקירה פלילית נוכח עבירות לכאורה על פי פרק ט' לחוק העונשין – פגיעה בסדרי השלטון והמשפט – ובכללן זילות בית הדין, שיבוש הליכי משפט וניסיון להטות משפט.

ביום י"ג בסיוון תשע"ח (27.5.2018) הגישו באי כוח נתבע מס' 2 בקשה שבמסגרתה נטען כי נתבע מס' 2 אושפז בתקופה האחרונה במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים נוכח הרעה במצב בריאותו וכי מזור למצבו הרפואי אפשר למצוא בארצות הברית.

באי כוח נתבע מס' 2 העלו במסגרת בקשתם טענה דרמטית שלפיה נוכח מצבו הרפואי הקשה של מרשם אין בכוחו או ביכולתו להשפיע על בנו לתת גט או שלא לתת גט, וממילא אין כל מקום להמשכו של הליך ביזיון בית הדין המתקיים נגדו – הליך שכאמור לעיל אינו הליך עונשי אלא הליך אכיפתי וצופה פני עתיד.