אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הלוי קשת ואח' נ' אלמלח ואח'

הלוי קשת ואח' נ' אלמלח ואח'

תאריך פרסום : 11/02/2014 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
18817-10-13
05/02/2014
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
1. נועם הלוי קשת
2. יעל ז'קלין קשת

הנתבע:
1. אשר אלימלך
2. 3. מסעודי אלימלך ע"י ב"כ עוה"ד שי דנה

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים לביטולו של פסק דין לסילוק יד אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 12.11.2013. פסק הדין נוגע לסילוק ידם של הנתבעים מבניה אשר נטען כי הינה בניה פולשת למקרקעין של התובעים, מגרש 3 בחלק מחלקה 58 בגוש 11230, הידועים בכתובת שביל הטף 16, נשר.

התובענה הוגשה ביום 8.10.2013, ונמסרה לנתבעים ביום 10.10.2013, ובחלוף יותר מ- 30 ימים, נעתרתי לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

הנתבעים פנו והגישו בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, וציינו כי כתב ההגנה לא הוגש מטעמם במועד הקבוע על פי דין, בשל אי הבנתם ובשל קשיים כספיים אשר הובילו אותם לפנות ללשכה לסיוע משפטי, דבר אשר עיכב את הטיפול בעניינם, וכן מאחר ובשל חוסר הבנתם סברו כי יוזמנו לדיון בטרם יינתן פסק דין לסילוק יד. לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי בין היתר התובענה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הסתרת הסכמה בין הצדדים הנוגעת להסרת התנגדות הנתבעים להיתר בניה אשר נתבקש על ידי התובעים.

הנתבעים מציגים תמונה השונה בתכלית מהתמונה אשר הוצגה בכתב התביעה.

לטענתם, באמצע שנת 2012 קיבלו הזמנה להגיש התנגדות לוועדה המקומית לתו"ב "מורדות הכרמל", בשל בקשה להיתר בניה אשר הוגשה על ידי התובעים, במקרקעין הגובלים בבניין בו מתגוררים הנתבעים. הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה להיתר בניה, גם בשל אובדן היכולת להשתמש במרפסת הדירה אשר בנויה מזה כ- 30 שנה, ובהתאם הגיעו הצדדים להסכם ביום 10.1.2013, הסכם שכלל הסרת ההתנגדות כנגד שינוי גודל המרפסת הבנויה. יובהר כי מדובר באותה המרפסת אשר לגביה הוגשה התובענה לסילוק יד.

התובעים השיבו לבקשה, והם מתנגדים אליה נמרצות. התובעים מציינים כי דבר הפלישה למקרקעין המוחכרים להם, אינו שנוי במחלוקת, וכי יש להם זכות קניינית הגוברת על הזכויות הנטענות שיש לנתבעים (אם בכלל זכויות אלה קיימות); לא רק זאת, אלא שהתובעים סבורים עושים ככל שעולה על ידם על מנת לנסות ולעכב את הליכי השלמת בניית בית המגורים של התובעים, בטענות סרק שאין מאחוריהן דבר; כך סבורים התובעים שהנתבעים לא הגישו כתב הגנה במסגרת משיכת ההליכים, וכחלק מטקטיקת השהייה;

בכל מקרה, טוענים התובעים, כי מניעת השלמת סילוק ידם של הנתבעים מהבניה הפולשת, מסבה להם נזק רב ביותר, שכן הליכי השלמת הבניה על פי היתר הבניה נמנעים מעצם קיומה של הבניה הפולשת, ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובתם בפירוש.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מוצדק במקרה זה לבטל את פסק הדין, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות ההליך, ואבהיר טעמי;

טענת התובעים כי מדובר בפגיעה בקניינם מכח פעולת "פלישה זוחלת" לא הוכחה ולא הובררה עד תום. התובעים לא צירפו מפת מדידה, תשריט או תצלום של המקרקעין, וסבורני כי עניין זה הינו טעון הוכחה, וככל שהדבר לא הוכח, הרי שהעובדות נותרו ב"תחום האפור".

אוסיף לכך, כי לתובעים למעשה אין זכות קניינית, או לכל הפחות, לא הוכח כי יש להם זכות קניינית. לתובעים זכות חוזית מכח הסכם חכירה מהוונת אשר נכרת מול מנהל מקרקעי ישראל. זאת אינה זכות קניינית, אלא זכות אובליגטורית, וככל שמדובר בזכות חוזית, מבלי שהוכחו תחומי החוזה והובהרו במדויק (מפת מדידה, תשריט, תצלום אויר) הרי שהיקף הפלישה הנטענת לא הוכח בפועל.

אוסיף לאמור, את אותו מסמך מיום 10.1.2013, נספח "ב" לבקשה לביטול פסק דין". גם אם המסמך אינו מהווה התחייבות בפועל (כפי שנרשם, לגישתי, אופן ניסוח המסמך הינו בעייתי כשלעצמו, אעמוד על כך בהמשך), הרי ששומה על התובעים, בעת הצגת העובדות בתובענה, להביא בפני בית המשפט קיומו של מסמך זה. אי הצגתו של מסמך זה, פועלת כנגד התובעים, ואציין כי שאלת ניקיון הכפיים יש לה השלכה אף על שקילת מאזן הנוחות בהקשר זה.

מבחינתו של אותו מסמך, סבורני כי ניסוחו בעייתי עד מאוד. במסמך נרשם בהאי לישנא: "בתור מחווה לשכן אשר אלימלך הסכמתי נועם קשת לבנות את החומה בפינה הדרום-מערבית ב- 1 מ' צפונה. הפינה הדרום מערבית הגובלת עם המדרגות של השכן אשר אלימלך. המחווה תהיה תלויה בתיקון שייעשה ע"י הארכיטקטית לאחר תחילת הבנייה בשטח. המחווה היא ללא התחייבות אלא מחווה של רצון טוב עבור הדייר אשר אלימלך. אשר אלימלך החליט להסיר את התנגדותו בעקבות מחווה זה".

ניסוחו של המסמך, מהווה לגישתי הקמתה של הגנה אפשרית בפני התובענה, ממספר טעמים; ראשית, אין ספק כי הנתבעים שינו מצבם לרעה בהסתמך על אותו מסמך, שכן הסירו התנגדותם לבקשה למתן היתר בנייה; עוד ייאמר, כי בעקבות אותה מחווה (ולא ברור מהי מחווה שאין עמה התחייבות כאשר הצד האחר משנה מצבו לרעה) הסירו הנתבעים התנגדותם, שכן הדבר אמור להביא לשימור חלק מן הבניה אשר נטען כי היא פולשת; יש לזכור כי מדובר באותה בנייה פולשת נטענת אשר התובעים מבקשים כעת לסלקה, והרי הסכימו לפעולה אחרת; אמירת התובעים בדיון בפני כי בדיעבד רשויות התכנון אינן מאפשרת יישום אותה הסכמה, אינה מעלה או מורידה בהקשר זה, כאשר התובעים קיבלו או עתידים לקבל את היתר הבנייה לאחר הסרת ההתנגדות, אולם המחווה אשר בוצעה, נותרת ללא כל אזכור או תוצאה בפועל;

אוסיף על האמור, כי ניסוח אותו מסמך, המפרט "מחווה שאין עמה התחייבות", מהווה ניסוח אשר ניתן לראות בו בנסיבות מסוימות, קיפוח או עושק לפי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), בשים לב לפער שבין הצדדים, ולאי הבנת הנתבע 1 את הניסוחים המשפטיים המדויקים (וראה בהקשר זה, פרוטוקול הדיון אשר נערך בפני).

עוד אציין, כי העובדה ש"מסמך המחווה" מנוסח כלפי הנתבע 1 ולא כלפי שני הנתבעים, אינו גורע מהגנת הנתבעים, כפי שטענו התובעים; העובדה שכך נוסחו הדברים, מחזקת אף יותר את סימני השאלה בדבר היות אותה מחווה, מאוזנת והוגנת מן הבחינה החוזית.

סיכומו של דבר, פסק הדין אמנם ניתן כדין, אולם הוא ניתן ללא גילוי מלא של המערכת הנסיבתית, וכאשר לנתבעים הגנה אפשרית בדמות מסמך אשר על בסיסו שינו מצבם לרעה, ובהתאם מן הראוי לאפשר להם שתישמענה טענותיהם לגופו של עניין.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

במקרה דנן, לא ניתן פסק הדין שלא כדין, וככל שיבוטל פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, הרי שמוצדק לחייב הנתבעים בהוצאות התובעים בהקשר זה.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ