אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הלובטיה נ' סלומון

הלובטיה נ' סלומון

תאריך פרסום : 28/03/2011 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
27898-09-10
28/03/2011
בפני השופט:
לימור ביבי-ממן

- נגד -
התובע:
אירינה הלובטיה
הנתבע:
הלנה סלומון
פסק-דין

פסק דין

תביעה להשבת סך 15,000 ₪ אשר , לטענת התובעת, שולם לנתבעת על ידה.

לטענת התובעת- שהיא אזרחית בלרוז , היא ובנה שהו בישראל בשנת 2006 ללא אשרת שהייה כדין.לטענתה, ביום 8/3/06 נעצר בנה וביום 12/3/06 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט ולפיה, ישוחרר בנה בתנאי שיפקיד ערבות בנקאית על סך 15,000 ₪, כערובה לכך שיעזוב את ישראל. לטענת התובעת, פגשה בנתבעת עת עבדה האחרונה במשרד הפנים ונקשרו בינהם קשרים אשר הובילו למגוריה עם בנה בדירת הנתבעת בתמורה לתשלום דמי שכירות. לטענתה, הואיל ולא היה באפשרותה להנפיק את הערבות הבנקאית מכיוון שאין לה תעודת זהות- היא פנתה אל הנתבעת וביקשה ממנה לסייע לה בהנפקת הערבות הבנקאית. לטענתה, הנתבעת הסכימה ומשכך, מסרה התובעת לידה סך 15,000 ₪ במזומן – אשר כנגדו הונפקה הערבות הבנקאית. לטענתה, בנה עזב את הארץ במועד ומשכך, הושב סך 15,000 ₪ לחשבון הנתבעת ואולם, למרות זאת, סירבה הנתבעת להשיבו לידה. לטענת התובעת הגישה בגין התנהלות הנתבעת תלונה למשטרה ואולם, זו נסגרה מפאת העדר ראיות. במסגרת תביעתה עותרת התובעת להשבת סך 15,000 ₪ אשר הועבר על ידה לטענתה, לנתבעת.

לטענת הנתבעת, התובעת ובנה אמנם התגוררו בדירתה ואולם, למרות התחייבותם לשלם דמי שכירות בסך 1,500 ₪ בחודש ולמרות שהתובעת התגוררה בדירתה לתקופה של 5 חודשים, הרי שהתובעת לא נשאה בתשלום דמי השכירות למעט בגין חודש השכירות הראשון. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובעת פנתה אליה עת נעצר בנה והתחננה כי תסייע לה להשיג את דמי הערבות. לטענתה טענה התובעת בפניה כי היא השיגה סך של 7,000 ₪ בלבד ונזקקת לסך נוסף של 8,000 ₪. לטענת הנתבעת, השיבה לתובעת כי יש לה אפשרות לעזור לה בסך של 7,000 ₪ בלבד ומשכך, התובעת השיגה עוד 1,000 ₪ מתוך אמצעיה היא. לטענת הנתבעת, התובעת התלוותה אליה לבנק, מסרה לפקידת הבנק סך 8,000 ₪ והפקידה הנפיקה את הערבות הבנקאית על סך 15,000 ₪ מתוך חשבונה של הנתבעת ותוך שהיא עושה שימוש בסך נוסף של 7,000 ₪ מתוך חשבונה. לטענת הנתבעת, אמנם בנה של התובעת עזב את הארץ וסכום הערבות הושב לה. לטענת הנתבעת, בו ביום בו הושב לה סכום הערבות היא משכה סך של 2,000 ₪ מתוך חשבונה באמצעות הבנקט והשיבה סכום זה לתובעת. באשר ליתרת הסכום, הרי שלטענת הנתבעת, אינה חייבת להשיב לתובעת סך 6,000 ₪ הואיל והתובעת לא שילמה בגין השכירות במשך 4 חודשים ובנוסף, הואיל והתברר לה כי התובעת ובנה עשו שימוש במכשיר הטלפון בביתה לשם שיחות טלפון לבלרוז בעלות של למעלה מ- 2,000 ₪. יתרה מכך, לטענת הנתבעת העלילה עליה התובעת עלילות והגישה כנגדה תלונת שווא למשטרה וזאת, בטענותיה הכוזבות נשוא התביעה ואולם, בדיקת התלונה על ידי המשטרה, העלתה כי אין ממש בטענות הואיל והעדים אשר אליהם הפנתה התובעת , לא תמכו בגירסתה ומשכך, נסגרו ההליכים כנגד הנתבעת. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, התובעת הינה אשה לא ישרה אשר ניסתה באמצעות מסמכים מזויפים לקבל אזרחות ישראלית ואולם, משהדבר התברר , הורו הרשויות על גירושה. זאת ועוד, לטענתה ניסתה התובעת למצוא חתן ישראלי על מנת לזכות בדרך זו באזרחות ואולם, משגם ניסיונותיה אלו העלו חרס- היא עושה שימוש בהגשת תלונה שווא כנגדה למשטרה ועתה בתביעה זו על מנת ליצור הצדקה , בפני הרשויות להמשך שהייתה בארץ. בנסיבות אלו – לטענת הנתבעת, יש לדחות את תביעת התובעת ולחייבה בהוצאותיה של הנתבעת.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבעת וכן, העידה עדה מטעמה של התובעת – הגב' זאנט סמרוגונסקי. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, אל מול נטלי ההוכחה הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

אקדים ואומר כי אמנם עסקינן בתביעות קטנות ואולם, גם בבית משפט זה מוטל על התובעת הנטל להוכיח תביעתה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" . במקרה המונח בפני, מדובר למעשה בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות ו/או עדויות חיצוניות – אשר יש בהן בכדי לתמוך בגרסת התובעת באופן שמרים את נטל ההוכחה המוטל על התובעת.

בחינה כאמור, מלמדת כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה, אלא שהמאזן נוטה לכיוון גרסתה של הנתבעת אשר היתה קוהרנטית ונתמכה בראיות חיצוניות.

כך, תחילה - בידי התובעת לא היתה כל ראיה בתמיכה לטענתה ולפיה אמנם נתנה לנתבעת סך של 15,000 ₪ בגין הערבות אשר הנפיקה לה. בהקשר זה, העדה מטעמה של התובעת העידה כי היא נתנה לה סך של 5,000 ₪ ואולם, הוסיפה והעידה כי אינה יודעת מהיכן השיגה התובעת את יתרת סכום הערבות.

זאת ועוד, במענה לשאלתי כיצד השיגה התובעת את הסכום אשר נמסר על ידה לנתבעת, השיבה התובעת כי לוותה סך 5,000 ₪ מסמרוגונסקי ז'אנט (העדה מטעמה), סך 5,000 ₪ קיבלה כמקדמה מאת מעסיקה שלה בשם סילביה מרמת השרון והיתרה היתה בידה (ראה עמ' 2 שורות 4-6) . בניגוד לגירסתה האמורה הרי שבעדותה במשטרה טענה התובעת כי היה לה סך 4,000 ₪ מאמצעים שלה, סך 5,000 ₪ קיבלה מחברתה בשם קטיה, סך 1,000 ₪ קיבלה מז'אנה וסך 5,000 ₪ קיבלה מסמרוגונסקי ז'אנט (ראה עדותה במשטרה אשר צורפה כנספח א' לכתב ההגנה). משעומתה התובעת עם עדותה במשטרה, טענה בפני כי לא רצתה לספר במשטרה כי המעסיקה שלה נתנה לה סך 5,000 ₪ הואיל והיא עבדה אצלה ללא אשרה. לו אמנם זו המחשבה אשר עמדה בבסיס עדותה השיקרית של התובעת במשטרה הרי – מדוע לא טענה במשטרה פשוט כי היה בידיה סך 10,000 ₪ ומדוע מנגד מסרה גירסה כה מפורטת באשר לגורמים מהם קיבלה את הכספים?!

יתרה מכך, הנתבעת הציגה בפני בית המשפט תדפיס החשבון שלה ממנו עולה כי במועד הנקוב הפקידה לחשבונה סך של 8,000 ₪ בלבד ואולם, הנפיקה ערבות בסך 15,000 ₪. דהיינו- טענתה של התובעת ולפיה, מסרה לנתבעת 15,000 ₪ אשר הופקדו לחשבונה – עומדת בסתירה ובניגוד למסמכי החשבון .

זאת ועוד, הואיל ואין עוררין כי התובעת היתה עם הנתבעת בשעה שזו הנפיקה את הערבות הבנקאית,לטענתה אף מסרה לה את הכסף בבנק עצמו (ראה עמ' 2 שורה 23) ויתרה מכך, אף עמדה לידה בשעה שהנתבעת ישבה עם פקידת הבנק (ראה עמ' 2 שורות 20-21)- נשאלה התובעת כמה כסף נמסר לפקידה בבנק במעמד הנפקת הערבות ואולם, על אף שהתובעת נשאלה שאלה זו מספר פעמים , היא התחמקה מתשובה ברורה לשאלה וענתה כי אינה יודעת כמה כסף נמסר על ידי הנתבעת לפקידת הבנק במעמד זה. אציין כי התובעת אף ניסתה לטעון בתחילה, כי אינה יודעת כמה כסף נמסר לפקידה כי בין לבין עשתה הנתבעת טיפול פנים ואינה יודעת כמה עלה לנתבעת טיפול הפנים ומשכך, אינה יודעת כמה כסף נותר בידה (ראה עמ' 3 שורות 22-23). בניגוד לטענתה זו , אישרה התובעת מיד לאחר מכן ובאותה נשימה כי את כל הכסף מסרה לנתבעת בבנק.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אין עוררין שמספר ימים לפני מעצר בנה , נעצרה גם התובעת והפקידה בעצמה סך 5,000 ₪ בגין ערבותה. משכך,לו אמנם היה בידה כלל הכסף הנדרש כערובה לשחרור בנה , לא ברור מדוע נזקקה לנתבעת על מנת להנפיק את הערבות הבנקאית ומדוע לא פנתה ישירות להפקדת הסכום כערובה. בהקשר זה, עצם הפניה אל הנתבעת על מנת להנפיק הערבות הבנקאית, אף בה יש בכדי לתמוך בטענת הנתבעת ולפיה, התובעת נזקקה לה הואיל ולא היה בידה כלל הכסף הנדרש.

לאור האמור לעיל – ובנוסף , הואיל ועדותה של התובעת עומדת בניגוד מוחלט למסמכים האובייקטיביים – הרושם אשר יצרה עדותה של התובעת הינו בלתי מהימן בעליל.

אשר על כן , הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אמנם העבירה לנתבעת סך 15,000 ₪ כטענתה ובהקשר זה הנני מקבלת את גרסת הנתבעת ולפיה, העבירה לה סך 8,000 ₪ בלבד.

5.באשר להשבת סך 8,000 ₪ הרי שתחילה, מצאתי כמהימנה גרסת הנתבעת, אשר אף נתמכה בתדפיס בנק ולפיה, כשקיבלה בחזרה את סכום הערבות משכה סך 2,000 ₪ אשר השיבה לידי התובעת.

זאת ועוד, מצאתי כמהימנה גרסת הנתבעת ובהתאם לה עשו התובעת ובנה שיחות טלפון מביתה של הנתבעת בסך העולה על 2,000 ₪. בהקשר זה, הוצגו בפני תדפיסי חשבון הטלפון מהם עולות ברורות הן השיחות לבלרוז והן, עלותן העולה על סך 2,000 ₪.

יתרה מכך, התובעת הודתה כי התגוררה אצל הנתבעת בשכירות וטענה בתחילה כי שילמה לה בגין כל תקופת השכירות סך 1,500 ₪ לחודש (ראה עדותה בעמ' 1 שורה 24). בידי התובעת לא היו ראיות בתמיכה לטענתה ולפיה שילמה דמי שכירות. יתרה מכך, בהמשך עדותה שינתה גירסתה לענין זה וטענה כי דמי השכירות עמדו בתחילה על סך של 1,500 ₪ ולאחר מכן, ירדו לסך של 500 ₪ הואיל והמשיכה להתגורר לבד בדירה ולא עם בנה (ראה שאלתה בעמ' 4 שורות 15-16). עדותה זו מנוגדת לגרסתה במשטרה – באשר בחקירתה במשטרה טענה כי היא שילמה בעבור החדר סך של 1,500 ₪ . גם לענין זה עדותה של הנתבעת היתה מהימנה בעיני הואיל ולו ביקשה הנתבעת לשקר הרי שהיתה מתכחשת גם לתשלום בגין החודש הראשון של השכירות ואולם, לא עשתה כן והודתה בהגינותה כי בגין חודש זה קיבלה דמי שכירות. משכך, הנני קובעת כי אמנם התובעת היתה מחוייבת בתשלום דמי שכירות בסך 1,500 ₪ לחודש ואולם, לא שילמה דמי שכירות אלו בפועל למעט בגין החודש הראשון. מן האמור נובע כי התובעת חבה לנתבעת סך 6,000 ₪ בגין ארבעת חודשי השכירות הנוספים – כטענת הנתבעת ולפחות סך 4,500 ₪ בגין 3 חודשי שכירות – כטענתה.

לאור האמור, הנני קובעת כי בדין לא השיבה הנתבעת לתובעת את יתרת הסכום אשר נותרה בידה.

סוף דבר הנני דוחה את תביעת התובעת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ