הלאומית לשיכון נ' בן חמו

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן כנגד המבקשת ביום 18.1.2011. להלן עיקר טענות המבקשת בבקשתה ובתצהירה:

א.המבקשת טענה כי מעולם לא קיבלה את התביעה .

ב.המסירה לא בוצעה בדרך הרגילה, אלא דרך הדבקה על דלת דירתה.

ג.לגוף התביעה טוענת המבקשת שהעילה לפנותה מהדירה לא קמה בהתאם לתביעה, זאת מכיוון שעל פי הסכם השכירות, סעיף 3 (ד) היה על התובעת לשלוח לה הודעה מוקדמת של ארבעה חודשים.

ד.החשבון שערכה התובעת אינו מפורט דיו ולא ברור כיצד התובעת הגיעה לסכום זה.

2.הוגשה תגובה על ידי המשיבה והיא טענה שהמסירה דרך הדבקה הינה מסירה כדין וכי הגנת המבקשת לא פורטה דיה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני מחליט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן המסירה הייתה כדין, אך מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת , כאשר כאן בית המשפט נוהג לסלוח לנתבע על מחדלו והוא מבטא את סלידתו דרך פסיקת הוצאות.

במקרה זה מדובר בסעד דרסטי של פינוי מדירת מגורים של הנתבעת שנתמכה בבקשתה זו מהלשכה לסיוע משפטי, כאשר היא מעלה הגנת ראויה ובעלת סיכויים , הרי היא אי משלוח התראה בהתאם להסכם השכירות. כן, היא מעלה טענות לעניין סכום התביעה, טוענת שהסכום לא פורט ולא צורפו לו אסמכתאות, כך שהיא לא יכולה להתייחס אליו, היא ידעה לומר שכל הזמן שילמה דמי שכירות בסך של 50 ₪ לחודש בהוראת קבע, והיא ידעה כל הזמן שהיא לא חייבת מאומה לתובעת.

4.אינני מקבל את טענות התובעת שהנתבעת לא עמדה בחובת הפירוט בתצהיר, זאת מכיוון שעסקינן בבקשה לביטול פסק דין , כאשר בית המשפט בעת שהוא מפעיל שיקול דעת אם לבטל את פסק הדין בודק מהם סיכויי ההגנה של הנתבעת, הוא לא נכנס לעניין חובת הפירוט בתצהיר שזו חובה בבקשה לרשות להתגונן שעדיין לא זכתה המבקשת לקבלה או אף להגיש בקשה בגינה.

5.אשר על כן, אני מבטל את פסק הדין בתנאי שהמבקשת תשלם הוצאות הליך זה סך של 400 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתה העתק החלטה זו, שאם לא כן הבקשה לביטול פסק הדין תדחה ופסק הדין יעמוד על כנו.

המבקשת תגיש בקשה לרשות להתגונן בתוך 30 יום ממועד קבלתה העתק החלטה זו, כמובן בתנאי שהיא תשלם את סכום ההוצאות שנקבע.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשני הצדדים כמקובל.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.