הלאומית לשיכון בישראל בע" נ' אסור ואח'

החלטה

1. על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר, תוך 30 יום מיום המצאתו למבקש.

2.פסק הדין בהעדר המבקש ניתן ביום 19.6.11. הבקשה הוגשה בשיהוי ניהר, רק ביום

15.12.11, והמבקש אינו מציין בתצהירו, שצורף לבקשה, מתי נודע לו על פסק הדין.

מידע זה אינו מצוי גם בידי ב"כ התובעת (המשיבה בבקשה).

במערכת ה-נט יש, לכאורה, אישורי מסירה של פסק הדין לנתבעים (המבקש ואשתו), מיום 22.6.11, אך זאת - לכתובת: לוי אשכול 31, נתניה, שאינה כתובת הדירה מושא התביעה, וגם לא כתובתם של הנתבעים, שהיא: רח' יאנה 6, נתניה, על פי הנטען בבקשה. כמו כן, משוב המסירה הוא בסימון: "לא ידוע".

3.אולם גם אם אתייחס למועד של מסירת אזהרת ההוצאה לפועל למבקש, ביום 26.10.11, כמועד שבו נודע לו על פסק הדין - ואין ידוע אם המבקש לא ידע עליו קודם לכן - עדיין חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.

המבקש טוען כי הסיבה לכך היא, שהמתין לתשובת המשיבה, לאחר שגיסתו, גב' ריקי יוסף, פנתה אליה, כמפורט בבקשה.

ב"כ המשיבה צודקת בטענתה, בתגובתה לבקשה, כי משלא סוכם - לאחר פנייתה של גב' יוסף למשיבה - על עיכוב ההליכים, ולא ניתנה הסכמת המשיבה לחריגה מהמועד שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, אזי אין בעצם פנייתה של גב' יוסף למשיבה משום הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה. זאת - נוסף על טענתה של ב"כ המשיבה, כי לאחר בדיקת הפנייה נתנה המשיבה, הן לגב' יוסף, והן לעו"ד רון ימין שפנה מטעמה, תשובה כי טענותיה של גב' יוסף נדחו.

4.טענתו העיקרית של המבקש, בעניין ביטול פסק הדין, היא כי אין זה נכון שבוצעה לאשתו מסירה של כתב התביעה ושל הזימון לדיון; וזאת בניגוד למסמכי אישור המסירה ותצהיר המוסר, שהמציאה המשיבה.

לבקשה צורף אף תצהיר של גב' מרים אסור, אשת המבקש, ובו הצהירה כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לה בכתובת הדירה מושא התביעה, כפי שהוצהר בתצהיר המוסר מטעם המשיבה.

המחלוקת בדבר ביצוע המסירה של כתב התביעה היא איפוא מחלוקת עובדתית, שיש לשמוע עדויות על מנת להכריע בה.

5.המבקש אינו טוען לזכות להחזיק בדירה מושא התביעה. אדרבא, הוא טוען כי הדירה פונתה סמוך לאחר פטירת אמו ז"ל, ביום 31.8.10.

המשיבה כופרת בטענה זו וטוענת כי לא זו בלבד שמפתח הדירה טרם הוחזר לה, אלא המבקש התגורר בדירה תקופה מסויימת, לאחר פטירת אמו, ויש בדירה אף ציוד וחפצים שטרם פונו.

6.על פי האמור בבקשה, מאשר אף המבקש עצמו, כי מפתח הדירה טרם הוחזר למשיבה. עוד מציין הוא כי התנה את חתימתו על המסמך הדרוש בדבר החזרת הדירה למשיבה, בכך שהמשיבה תוותר על גביית סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד, שנפסקו לזכותה בפסק הדין מושא הבקשה. עולה איפוא כי גם אליבא דמבקש, טרם הושלמה כנדרש החזרת הדירה למשיבה.

7.משמודה המבקש עצמו, כי על הנתבעים להחזיר את הדירה למשיבה, הרי שאין מחלוקת - לגוף העניין - לגבי פסק הדין לפינוי הדירה, אשר ניתן בהעדר הנתבעים, ואין הצדקה לבטלו.

על כן אין גם רלבנטיות לשיקול של קיומה של הגנה טובה כנגד התביעה - שהוא שיקול עיקרי בבחינתה של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר - שהרי המבקש עצמו אינו טוען שיש לו הגנה כנגד תביעת הפינוי.

8.המחלוקת עומדת רק לגבי סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד, שנפסקו לזכות המשיבה בפסק הדין

האמור.

אם יסתבר כי כתב התביעה והזימון לדיון אמנם לא נמסרו לאשת המבקש, כפי שטוענת המשיבה שנעשה - אפשר שיהיה מקום לבטל את חלקו של פסק הדין, שעניינו פסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד כאמור.