הכשרת חברה לביטוח בע"מ נ' ש.שלמה רכב בע"מ (ניו קופל)

פסק דין

בפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובעת, בגין תאונת דרכים מיום 9/10/11.

עוד הסכימו הצדדים, שתוצאת פסה"ד תחייב בתביעה שהגישה הנתבעת, במסגרת תיק 11794-10-12.

העובדות בקצרה:

התובעת הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה בביטוח מקיף רכב מ.ר. 87-258-58.

הנתבעת היא חברה להשכרת רכב ובזמנים הרלבנטיים לתביעה הינה הבעלים של רכב מ.ר. 58-056-66.

בתאריך 9/10/11, רכב שמבוטח אצל התובעת, הגיע לרח' שי עגנון בחיפה ורכב של הנתבעת חזר אחורנית, לצורך החניית הרכב וגרם לפגיעה ברכב התובעת.

הנתבעת שילמה בהתאם להוראות הפוליסה למבוטח וכעת היא דורשת את החזר הכספים מכוח זכות התחלוף.

הסכום ששולם על ידה הוא 5,474 ₪ וליום הגשת התביעה, עמד על סך 6,000 ₪.

על פי עדות נהג התובעת בפני, הגרסה משתנה במקצת, שכן נהג התובעת ציין שנסע ברח' שי עגנון ורכב של הנתבעת עמד, לצורך כניסה לחניה, או אז, ביקש נהג התובעת לעקוף אותו משמאל, אך באופן פתאומי, רכב הנתבעת ביצע חנית רוורס בניצב וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת.

הנהג עומת עם מסמך שחתם עליו, נ/1, אשר מאשר כי פגע במכונית הנתבעת בעת ביצוע חניה.

כמו כן, התובע הציג בפני תמונות הרחוב, מהן ניתן להתרשם, כי מדובר ברחוב שמצד שמאל קיימת חניה בניצב ובחלקו, היכן שהתרחשה התאונה על פי ת/1, ניתן לחנות גם מצד שמאל, אם כי, בתמונה אחרת שהוצגה בפני, מצד שמאל, מספר מטרים לפני התאונה, נתיב הרחוב הוא יותר רחב ובמקום התאונה, בשל חניית הרכבים וקיומה של מדרכה, הרחוב הופך לרחוב של נתיב אחד בלבד וניתן להתרשם שבמקום התאונה, כאשר החניות תפוסות, יהיה קשה מאוד שגם רכב נוסף יבצע עקיפה מצד שמאל.

נהג הנתבעת אישר שהתאונה התרחשה במהלך ביצוע החניה, כאשר חזר והדגיש בפני כי הטעות של נהג רכב התובעת, שהוא סבר כי יוכל לעקוף אותו מצד שמאל.

נהג הנתבעת ציין, כי לפני שנסע אחורנית, הבחין ברכב, ידע שרכב התובעת מאפשר לו לבצע את החניה, אך מאחר ונהג רכב התובעת סבר כי יש לו אפשרות לעקוף אותו מצד שמאל, הוא עשה כן וכתוצאה מכך התרחשה התאונה.

הכרעה:

לאחר ששמעתי את שני הנהגים והדגימו בפני כיצד התרחשה התאונה, אין חולק, כי רכב הנתבעת היה בבחינת נתון בכביש עבור רכב התובעת והיה צריך להתחשב בו, כאשר רכב הנתבעת עמד בנתיב נסיעתו.

רכב התובעת ובשל רוחב הנתיב, היה צריך להמשיך לעמוד ולהבחין, לאור העובדה כי רכב הנתבעת היה בבחינתו נתון בכביש שצריך להתייחס אליו ולא לעקוף אותו מצד שמאל, כאשר עקיפה זו בלתי אפשרית.

מצד שני, רכב הנתבעת ביצע חניה לאחור, מבלי לוודא כי הכביש פנוי, כי רכב העומד הבין שהוא מבצע את החניה אחורנית, ביצע אותה ללא ליווי ומדריך ועל כן, שני הרכבים תרמו תרומתם לאירוע התאונה. אך מאחר ורכב התובעת הבחין ברכב הנתבעת ומבחינתו הוא הפך לנתון בכביש שיש להתייחס אליו, ביצוע העקיפה בשלב זה, הוא הגורם העיקרי לקיומה של התאונה.

על כן, בנסיבות העניין, אני סבור כי יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים, כדלקמן:

רכב התובעת אשם בתאונה בשיעור 60% ורכב הנתבעת אשם ב- 40%.