הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמיעה קצרה של הנהגים ברכבים שנטען כי היו מעורבים בתאונה נשוא התביעה.

המדובר בתאונה שארעה ב17.12.10 בעין שרה שבנהריה, בעת שרכב מ.ר. 9684428 שהשימוש בו היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), והוא היה נהוג באותה העת על ידי גב' דליה גושן (להלן: "הנהגת"), נסע בנתיב הימני בכביש דו-סטרי בו מסלול נסיעה אחד לכל כיוון, וביקש לפנות שמאלה אל תוך חניית ביתה של התובעת.

באותה העת נסע מאחורי רכב התובעת, רכב מ.ר. 7633004 שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת"). לטענת הנתבעת מי שנהג ברכב באותה העת היה מר דודגני אליאס אשר העיד בפני (להלן: "הנהג"), בעוד שהנהגת טוענת כי ברכב הנתבעת נהג אדם צעיר שאינו מר אליאס.

אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בעת שהנהגת החלה בפניה שמאלה, לטענתה לאחר שהאטה ואותתה על כוונתה זו, ובמהלך ביצוע הפניה פגע רכב הנתבעת עם פינתו הימנית קדמית בדלת וכנף שמאלית של רכב התובעת.

בעוד שמכתבי הטענות עלה כי קיימת לכאורה מחלוקת באשר למיקום התרחשות התאונה, מאחר והתובעת טענה למקום בו יש מסלול נסיעה אחד לכל כיוון ואילו הנתבעת טענה למקום בו יש שני מסלולי נסיעה לכיוון נסיעת הרכבים, הרי שלאחר שמיעת העדויות ברור כי אין עוד מחלוקת בסוגיה זו, שכן הנהג אישר כי מקום התאונה הינו זה הנראה בתמונות שהציגה הנהגת, וכי הכביש במקום הינו חד-מסלולי לכל כיוון, אם כי ציין שהוא מתרחב בהמשך לשני מסלולים בסמיכות לרמזור המצוי במרחק כמה עשרות מטרים מהמקום.

אוסיף עוד כי לאחר שמיעת העדויות אני סבורה גם כי לא יכולה להיות עוד מחלוקת כי עובר לתאונה נסע רכב הנתבעת מאחורי רכב התובעת, וכי רכב התובעת ביקש לפנות שמאלה ממסלול הנסיעה היחיד שמצוי באותו כיוון נסיעה, וזאת בניגוד לעולה מההודעה שנמסרה לנתבעת ממנה עלה כי רכב התובעת ביקש לבצע את הפניה ממסלול ימני מבין שניים, אשר מיועד לנסיעה ישר בלבד.

המחלוקת, אם כן, נותרה מצומצמת ביותר ולטעמי היא בעיקרה מחלוקת באשר למידת הרשלנות שיש ליחס, אם בכלל, לנהגת, שכן ברור כי היה על הנהג להבחין ברכב התובעת מבקש לבצע את הפניה שמאלה ולאפשר לו להשלים פניה זו בבטחה (גם אם לטענתו, אשר לא הוכחה, קיים איסור על ביצוע הפניה והיה על הנהגת לנסוע עד לרמזור ושם לבצע פניית פרסה).

יחד עם זאת אציין כי במסגרת פסיקתי על דרך הפשרה, בהחלט לקחתי בחשבון את העובדה כי הנהגת לא יכלה לתת הסבר משכנע הכיצד ארע הנזק למגן הקדמי במהלך התאונה, ואף הודתה כי יתכן ומדובר בנזק שמקורו אחר.

לאור כל האמור, ולאור ההסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,100 ₪ (המהווים 90% מתוך הסכום שמצאתי לנכון לקבוע אותו כמשקף את התשלומים שיש לייחסם לפגיעה בתאונה), זאת בצירוף הוצאות משפט בגין אגרה ושכר העדה בסך של 620 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 800 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני התובעת פטורה מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.