הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית רחובות

החלטה

בפניי תביעת תחלוף של הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") נגד עיריית רחובות (להלן: "הנתבעת") על סך של 152,543 ₪.

על-פי כתב-התביעה, התובעת ביטחה בעלי עסק למכירת מכשירי חשמל בעיר רחובות (להלן: "העסק") בפוליסת ביטוח מסוג "בית עסק" (להלן: "הפוליסה"). ביום 18.12.09 אירעה הצפה של העסק כתוצאה מסופת גשמים עזה. בעקבות זאת נגרם לעסק נזק, שבגינו פיצתה התובעת את בעליו (להלן: "המבוטחים").

לטענת התובעת, הנזק נגרם עקב התרשלותה של הנתבעת בתכנונה ובתחזוקתה התקינה של מערכת הניקוז והביוב העירונית בסביבת העסק, ומכאן תביעת התחלוף שבפניי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עיקר הנזק לעסק נגרם כתוצאה מהצפת מחסן העסק, שהיה מצוי בקומת המרתף של העסק. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי בפרק ביטוח התכולה במפרט הפוליסה ("הרשימה" - נספח א' לכתב-התביעה) נקבע במפורש כי:

למען הסר ספק, בתכולת המחסן במרתף מוחרגים נזקי מים מכל סיבה שהיא.

(להלן: "ההחרגה").

בנסיבות אלה טענה הנתבעת כי יש למחוק את התביעה נגדה על הסף בשל העדר עילה. זאת, הואיל ולאור ההחרגה, הרי שהתובעת שילמה את הפיצויים למבוטחים "בהתנדבות", כך שאין לה עילת תחלוף נגד הנתבעת.

לחילופין טענה הנתבעת כי יש למחוק את התביעה גם מן הטעם כי מדובר היה במאורע טבע בלתי-רגיל ובלתי-צפוי, אשר ניתק את אחריותה לנזקים שנגרמו.

בסיכומו של דיון שהתקיים בפניי בתובענה ביום 2.3.11 קבעתי בהחלטתי כי קיים צדק בטענתה של הנתבעת הנוגעת להחרגה. בהתאם לכך אפשרתי לתובעת למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

ביום 10.3.11 הגישה התובעת הודעה בכתב, שבה הודיעה כי היא עומדת על התביעה. בהודעתה, שנתמכה בתצהירו של מר זאב לייטנר, מנהל מחלקת תביעות רכוש של התובעת, לא חלקה התובעת על הקביעה כי אם הפיצויים שולמו "בהתנדבות", הרי שאין לה עילת תביעה נגד הנתבעת. ברם, התובעת טענה כי הפיצויים לא שולמו "בהתנדבות", אלא כי היא הייתה מחויבת בתשלום הפיצויים לאור העובדה כי הפוליסה כיסתה גם "נזקי טבע" – הוראה הגוברת, לטענת התובעת, על ההחרגה. בהקשר זה טענה התובעת כי אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה זה מדובר היה בנזק טבע.

לאחר שעיינתי גם בתגובתה של הנתבעת להודעת התובעת, אני סבורה כי לטענת התובעת אין כל בסיס משפטי וכי יש לקבל את עיקר בקשתה של הנתבעת למחיקת התביעה על הסף.

אכן, קיימת לכאורה סתירה בין הכיסוי בגין נזקי טבע בפוליסה לבין ההחרגה, שכן נזקי טבע עשויים לכלול גם נזקי מים. ברם, לדעתי, אין מדובר בסתירה של ממש, הואיל ולשונה של ההחרגה הינה, כאמור, לשון מפורשת, אשר לפיה "בתכולת המחסן במרתף מוחרגים נזקי מים מכל סיבה שהיא".

החרגה זו, על-פי לשונה הברורה והחד-משמעית, חלה על נזקי מים מכל סיבה ומקור, ולפיכך היא גוברת ללא ספק גם על הכיסוי הכללי בגין נזקי טבע וחלה גם על נזקי מים שמקורם בנזקי טבע.

אכן, בעניין הדרכים לפירוש חוזה נכתב כבר הרבה, אך דומה כי הכול מסכימים כי במסגרת בירור תכלית החוזה, יש ליתן משקל מיוחד ללשונו של החוזה. מכאן, כי מקור ראשון במעלה לפרשנות התכלית של החוזה, הוא החוזה עצמו. ראו סעיף 2 לפסק-דינו של כבוד המשנה-לנשיאה א' ריבלין בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 23.2.10). כך, למשל, גבולות הלשון תוחמים את גבולות הפרשנות של החוזה, ואין לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו; וכך גם קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב.

יתרה מכך, אף על פי תכליתה של ההחרגה, הרי שנזקי המים עלולים להיגרם משני מקורות עיקריים, דהיינו כתוצאה מנזקי צנרת במבנה עצמו או כתוצאה מגורם חיצוני, ובפרט מי גשמים ו/או תקלה במערכת הניקוז העירוני.

בנסיבות אלה, אם נקבל את גישתה של התובעת, לפיה הכיסוי בגין נזקי טבע גובר על ההחרגה, הרי שלא תהיה כל משמעות לתיבה "מכל סיבה שהיא", שכן לפי הגישה דנן תיבה זו תהיה מכוונת אז אך ורק לנזקי צנרת במבנה.

הדברים נכונים על אחת כמה וכמה ביחס למרתף, אשר הדבר שמייחד אותו הוא דווקא חשיפתו למקור מים חיצוני, בעוד שביחס לחשיפה לנזקי צנרת אין הבדל מהותי בין מרתף לבין כל חלק אחר של המבנה.

עוד יצוין כי אף בדו"ח השמאי מטעמה של התובעת (נספח ב' לכתב-התביעה) נכתב כי:

ברשימת הפוליסה צויין מפורשות "למען הסר ספק בתכולת המחסן במרתף מוחרגים נזקי מים מכל סיבה שהיא". לאור האמור לעיל רשאית חברתכם [התובעת – א.ל.ע.] לדחות אחריותה לנזק.