הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חוג'יראת ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעתה בגין הנזקים שנגרמו לרכב מבוטחה בתאונה הנדונה. נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת של ממש; המחלוקת העיקרית היא לגבי האחריות לה.

התאונה אירעה בחניון רכבים סגור של קניון, והיו מעורבים בה רכב התובעת ומשאית הנתבעים. נהג רכב התובעת העיד שהוא נהג רכבו ביציאה מהחניון, ולפתע נפגע הרכב מהדופן האחורית של המשאית, "הרמפה", שהיתה פתוחה כאשר חלק ממנה חוסם את נתיב הנסיעה. לפי עדותו, הוא לא הבחין ברמפה הפתוחה עד שחש בפגיעה, מאחר והוא יצא ממקום חשוך (החניון) למקום מואר (לכביש), ומאחר והרמפה צרה מאוד. נהג המשאית העיד שהמשאית חנתה במקום המיועד לפריקה וטעינה. הרמפה אכן היתה פתוחה וחלק ממנה גם חסם את נתיב הנסיעה, אך אין מדובר בחסימה של נתיב נסיעה, מאחר ומדובר בחניון ובאזור של פריקה וטעינה.

ב"כ התובעת טענה שהמשאית חנתה בניגוד לתקנות התעבורה, יצרה מפגע תעבורתי, ויש לחייב את נהג המשאית במלוא הנזק שגרם. ב"כ הנתבעת טענה שנהג רכב התובעת פגע במשאית ועליו האחריות לנזקים שנגרמו.

הפסיקה נדרשה, במספר פסקי דין, לשאלת האחריות לתאונה בנסיבות של פגיעת רכב נוסע ברמפה פתוחה של משאית. בחלק מהמקרים נקבע שמלוא האחריות רובצת על נהג המשאית שיצר מפגע בטיחותי (ראה למשל: תא"מ 18592-01-10 אי סי איי טלקום בע"מ נ. אור יהודה; תא"מ 50741-07-11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. אייסמן מזון (2002) בע"מ; תא"מ 10226-07-10 מ.ט.ע. מרכז טיפולי עזר בע"מ נ. מורגן קפיטל (ישראל) בע"מ; תא"מ 11858/09 דחאדחה נ. ראזם עלאא עדנאן; ת.ד. 10051/06 ענף התנועה נ. לוי ישי). במקרים אחרים נקבע שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הרכב שפגע בדופן המשאית מבלי להבחין בה (ראה למשל: ת.ק. 20362-12-10 אמיר זלצברג נ' שפיט 1991 רחובות בע"מ; ת.א. (נת') 9412/07 חברת בטוח שירביט נ' דלעי אלישע; ת.ק. (קריות) 13011-07-08 דוד מרלי נ' משה אלקים; ת.ק. (ת"א) 38037-08-10 אורן אלבז נ' ליאור קובני). במקרים אחרים נקבע שיש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הצדדים, כאשר לעיתים מרבית האחריות רובצת על נהג המשאית ולעיתים על נהג הרכב האחר (ראה למשל ת.ק. 5575-11-08 עדי זגורי נ' קרביץ (1974) בע"מ; ת.ק. (צפת) 28056-04-10 דוד בנבניסטי נ' נט פארם; תא"מ (ת"א) 155336-09 שמעון דרשן נ' אנדרי אבארובסקי; ת.ק. (עפ') 491-01-09 שלומי קלינה נ' שלמה תייר). המסקנה המתבקשת היא שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הספציפיות.

בחינת העדויות מעלה את העובדות הבאות. רמפת משאית היתה פתוחה בגובה עיני נהג רכב, ואין מדובר ברמפה שהיתה מונחת במקום נסתר או נמוך. הרמפה הולכת ונעשית צרה לקראת סופה, כך שבחלק הבולט לכביש היה עובייה, ס"מ בודדים. המקום בו עמדה המשאית היה חניון, ואני מקבלת את עדות נהג רכב התובעת כי באותו מקום היה מעבר ממקום חשוך יחסית, החניון הסגור, לאור יום. הרמפה צבועה באדום ואין מדובר במקרה בו צבע הרמפה מתמזג בצבע הכביש או השמים, עד שלא ניתן להבחין בה. עוד יש להזכיר שמדובר בחניון, בו על נהג סביר לצפות הפרעות אפשריות בנתיב הנסיעה, ולנהוג במשנה זהירות.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הגעתי למסקנה שלשני הצדדים אחריות לקרות התאונה, אף שעיקר האחריות רובץ על נהג המשאית, שיצר את המפגע בכביש. לא שוכנעתי שנהג רכב התובעת לא יכול היה להבחין ברמפה הפתוחה, שכאמור, צבועה באדום. עם זאת המשאית חנתה כאשר החלק הצר של הרמפה חוסם חלק מנתיב הנסיעה, ובמקום בו שינוי התאורה עלול להקשות על הראיה.

בהתחשב במכלול הנסיבות, אני מחליטה לחלק את האחריות לתאונה כך שנהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 30% ונהג המשאית יישא באחריות בשיעור של 70%. לאור האמור, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 17,503 ₪, צמוד מיום 31.01.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.