הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אטלי ואח'

פסק דין

התובעת היא חברה לביטוח שביטחה רכב פרטי מסוג "שברולט" (להלן "השברולט"). רכב השברולט היה מעורב בתאונת דרכים שבמהלכה התנגש ברכב מונית שבו נסע הנתבע 1 (להלן "המונית"). הנתבעת 2 היא המבטחת של המונית. התובעת פיצתה את הבעלים של השברולט לנזקים שנגרמו לרכבו, ומכאן תביעת השיבוב כנגד הנתבעים 1 ו- 2.

נהגת רכב השברולט הורשעה בגין אירוע התאונה על ידי כבוד בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקוה בגין ביצוע עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961. ההרשעה ניתנה בעקבות הודיה של נהגת השברולט בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון.

במעמד הדיון בפני הצדדים מיקדו את המחלוקת ביניהם לענין השאלה באם במקרה דנן יש אשם תורם על הנתבע 1 לקרות התאונה, ואם כן באיזה שיעור. שיעור האשם התורם, באם יקבע, יהווה בסיס לקביעת החלק היחסי של סכום ההשבה שלו תהיה זכאית התובעת מתוך הסכום הכולל ששילמה למבוטח מטעמה. במילים אחרות, השאלה שעומדת בפני להכרעה היא האם הנתבע 1 הפר את הוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים שהתאונה אירעה עת שנהגת השברולט נסעה ישר ובעוד שהמונית היתה בנתיב מקביל, בכיוון הנגדי, ופנתה שמאלה אל תוך נתיב נסיעתו של רכב השברולט. שני הרכבים התנגשו בתוך הצומת.

מטעם התובעת העידה נהגת רכב השברולט. הודעותיה במשטרה הוגשו (ת/1 ו- ת/2) ואשר בהם עמדה על כך שחצתה את הצומת באור ירוק. לאור הודייתה בבית המשפט כי חצתה את הצומת באור אדום וכן לאור הרשעתה בדין הרי שאין להתייחס לטענתה באמרותיה במשטרה שחצתה את הצומת באור ירוק. נהגת השברולט העידה בפני בבית המשפט וטענה שאיננה זוכרת באיזה מהירות נסעה (פרוט' עמ' 2 ש' 30) וכי בעת שחצתה את הצומת והתנגשה במונית היא לא הספיקה לבלום (פרוט' עמ' 3 ש' 20). כמו כן, היא הבחינה במונית רק לאחר שחצתה את הצומת שבכיוון נסיעתה (פרוט' עמ' 3 ש' 28 – 31).

מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1 וכן נהג רכב אחר שעמד ברמזור אדום בצומת שממנו יצא השברולט (להלן "הרכב האחר"). הנתבע 1 העיד שעמד בצומת, שבכיוון הנסיעה שלו, ברמזור אדום. עת שהרמזור המורה על נסיעה שמאלה התחלף לירוק, המתין קמעא, ולאחר מכן פנה שמאלה. לא הבחין כלל בהגעת השברולט (פרוט' עמ' 5 ש' 9 – 18). מהירות נסיעתו של הנתבע בעת פנייתו שמאלה היתה נמוכה ביותר, כ- 5 עד 10 קמ"ש (פרוט' עמ' 5 ש' 32). עדותו של נהג המונית במשטרה הוגשה וסומנה נ/1.

נהג הרכב האחר טען שעמד ברמזור אדום באותו צומת שממנו יצא השברולט וראה את המונית מולו פונה שמאלה במהירות נמוכה. בעוד שהמונית כבר היתה בתוך הצומת, השברולט היה עדיין מאחוריו לפני קו העצירה. מהמקום שבו עמד, היה יכול לשמוע את נהימת המנוע של השברולט מאחוריו, ללמדך על המהירות הגבוהה יחסית שבו נסע השברולט (פרוט' עמ' 8 ש' 19 – עמ' 9 ש' 10).

נהג הרכב האחר הינו עד אובייקטיבי שאין לו היכרות קודמת עם נהג המונית (פרוט' עמ' 8 ש' 8). עדותו של נהג הרכב האחר במשטרה הוגשה לעיוני (נ/2) והינה תואמת במהותה לעדותו בבית המשפט, דבר שנותן נופך של אמינות לדבריו.

דבריו של נהג הרכב האחר הם אלה שמכריעים את הכף בתיק שבפני. בעת שהמונית כבר נכנסה לצומת, השברולט עדיין לא הגיע לקו העצירה שבכיוון נסיעתו. יוצא מכך, שאין כל רלבנטיות להוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, ככל שהדבר נוגע לנהג המונית, מאחר ובעת שנהג המונית נכנס לצומת הוא היה פנוי.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.