הכשרת הישוב בישראל בע " מ ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

א.רקע כללי:

תביעת שיבוב ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו למונית, שבוטחה על ידי התובעת (להלן – המונית), ולרכב נתבעת 2 (להלן – רכב הנתבעת והנתבעת), שבוטח על ידי נתבעת 3, עקב תאונת דרכים שאירעה בין שני כלי הרכב ביום 22.6.09 בסמוך לשעה 16:00 באזור צומת פת בירושלים (להלן – התאונה והצומת, בהתאמה).

הצומת הינו צומת מרומזר, רחב ידיים, שלאחריו, בכיוון בו נסעו כלי הרכב (רח' הרצוג), מצויה תחנת אוטובוסים (להלן – התחנה) ולאחריה כניסה לתחנת דלק עם מתקן שטיפה לכלי רכב (להלן – תחנת הדלק; ר' התצלומים נ/1). בעת קרות התאונה עמד בתחנה אוטובוס של נתבעת 1, לצורך הורדת נוסעים והעלאתם (להלן – האוטובוס).

ב.עדויות וראיות הצדדים:

לגרסת נהג המונית, עובר לתאונה הוא הגיע לצומת בנסיעה רציפה משכונת רמת דניה. הוא עמד ברמזור אדום בצומת, ולאחר שהתחלף המשיך ישר לרח' הרצוג, כשהוא נוסע בנתיב השני משמאל בכיוון נסיעתו (מתוך ארבעה נתיבים).

לטענת נהג המונית, לאחר שעבר את הצומת הוא הבחין באוטובוס העומד בתחנה וגם ברכב הנתבעת, אשר אותת וביקש לעבור את האוטובוס ולהיכנס ימינה לתחנת הדלק. או אז סיים האוטובוס, ככל הנראה, את קליטת הנוסעים וביקש לצאת לדרכו. הנתבעת נתפסה לבהלה ועקב כך סטתה שמאלה לתוך נתיב נסיעת המונית. נהג המונית ניסה אף הוא לסטות שמאלה, על מנת למנוע את התאונה, אך לא הספיק לעשות כן. המונית פגעה אפוא, עם חלקה הימני-הקדמי, ברכב הנתבעת, בחלקו השמאלי-אחורי.

לאחר התאונה לא יצאה הנתבעת מרכבה, משום שכנראה נכנסה להלם. ואולם, ילד צעיר שהיה עם הנתבעת יצא מהרכב "וצעק שהכל בגלל האוטובוס" (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 15).

הנתבעת, מצידה, הכחישה את גרסת נהג המונית. לדבריה, היא אכן רצתה לפנות ימינה לתחנת הדלק אלא שאז הבחינה כי האוטובוס, אשר עמד בתחנה, הפעיל אורות איתות במגמה לצאת מהתחנה. בנסיבות אלה בלמה הנתבעת את רכבה, שממילא היה במהירות נמוכה, וצפרה, וזאת כשהיתה באמצע האוטובוס לערך. או אז פגע בה נהג המונית מאחור, וכך קרתה התאונה.

נתבעת 2 הכחישה כי סטתה-כביכול לנתיב נסיעתו של נהג המונית, וטענה כי הבחינה שהמונית הגיעה מצד הצומת ולא מהמשך הצומת, כפי שטען נהג המונית. יתר על כן, לאחר קרות התאונה שוחח עימה נהג המונית טלפונית והבהיר כי הוא מעוניין ב"פשרה", שלפיה שניהם (נהג המונית והנתבעת) יטענו כי התאונה אירעה שלא באשמתם אלא כתוצאה מכך שהאוטובוס סטה; "פשרה" שנתבעת 2 לא הסכימה לה.

נתבעת 2 הוסיפה וטענה כי אין יסוד לטענת נהג המונית לפיה הילד שהיה עימה – בן דוד, שהיה אז כבן 12 שנים – יצא והתחיל לצעוק שהכל בגלל האוטובוס; והבהירה כי לא היו דברים מעולם, מה גם שהילד היה המום.

גרסת נתבעת 2 נתמכה בעדותו של מר גבי רביבו, עד ראייה לתאונה. מר רביבו סיפר כי עמד בסמוך למקום התאונה, שכן הוא עובד בתחנת הדלק בשטיפה. לדבריו, הוא הבחין בנתבעת 2 כשהיא עוצרת, כאשר האוטובוס החל לאותת, ומיד לאחר מכן פגעה בה המונית מאחור. מר רביבו הוסיף וציין כי אמנם לא ראה מהיכן בדיוק הגיעה המונית, שכן היא הגיחה מאחורי האוטובוס, אך הבחין כי המונית לא באה מהמשך הכביש לפני הצומת (כפי גרסת נהג המונית).

עוד העיד לפניי נהג האוטובוס, ואף עדותו תמכה בגרסת נתבעת 2. על פי עדותו של נהג האוטובוס, במועד התאונה הוא עמד בתחנת האוטובוס לקליטה ולהורדת נוסעים, עת שמע משמאלו חבטה. נהג האוטובוס הסתכל שמאלה וראה את רכב התובעת – אשר היה בצידו השמאלי, בערך באמצע האוטובוס – כשהוא נפגע על ידי המונית אשר הגיעה מאחוריו.

ג.דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועד הראייה, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש לפניי, אני מעדיף את גרסת נתבעת 2 על פני גרסת נהג המונית.

אין מדובר בהתרשמות גרידא. מחד גיסא, גרסת נתבעת 2 השתלבה ונתמכה בגרסאות כל יתר העדים שהעידו לפניי, לרבות מר רביבו, שהינו לכאורה עד ניטראלי. מאידך גיסא, גרסת נהג המונית, גם בהקשר תיאור התנהגות הילד לאחר התאונה, היתה מועצמת ובלתי סבירה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומקבל את התביעה שכנגד נגד התובעת.

התובעת תשלם אפוא לנתבעת 3 את סכום התביעה שכנגד, בצירוף הצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, התובעת תשלם לנתבעת 3 הוצאות (אגרה) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום שנפסק כאמור לעיל.

בנוסף, התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום התביעה שהגישה נגדה.