הכשרת היישוב לביטוח בע"מ נ' הרגל ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה מחלוקת בין הצדדים בעניין גובה הנזק שנגרם לרכב שהיה מבוטח ע"י התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 8.11.2007 ואשר בה נפגע רכב מסוג מאזדה לנטיס 2003, שהיה מבוטח ע"י התובעת. התובעת פיצתה את המבוטח בסך של 24,100 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי שבדק את הרכב מטעמה (להלן: "שמאי התובעת").

הנתבע 1 היה הנהג ברכב השני שהיה מעורב בתאונה והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב השני שהיה מעורב בתאונה.

התובעת פנתה אל הנתבעת לשיפוי בגין סכום הפיצוי ששילמה למבוטחה. הנתבעת שיפתה את התובעת בסך של 17,705 ₪. משסירבה הנתבעת לשלם את יתרת הסכום בסך 6,521 ₪ הוגשה תביעה זו.

אין מחלוקת לעניין חבות הנתבעים בתאונה הנדונה. הנתבעת שיפתה את התובעת בסך של 17,705 ₪ בגין הפיצוי ששילמה למבוטחה.

המחלוקת שבין הצדדים הינה אך ורק בגין ההפרש בסך של 6,521 ₪ בין חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת לסכום שנקבע בחוות הדעת מטעם הנתבעת.

שמאי התובעת בדק את הרכב לאחר התאונה והגיש חוות דעת בהתאם לממצאים שמצא באותה בדיקה. שמאי הנתבעת בדק את הרכב בפועל לאחר שבוצעו בו תיקונים ומצא כי בפועל עלות התיקון הייתה נמוכה מזו שנקבעה בחוות דעת שמאי התובעת.

בפועל, מבוטח התובעת ביקש להפסיק את התיקון ובחר למכור את הרכב כשרידים ולקבל פיצוי מהתובעת. שמאי הנתבעת אשר איתר את הרכב לאחר שנמכר לצד ג', בדק את הרכב חיצונית ומצא שעלות התיקון בפועל נמוכה יותר מהעלות שנקבעה ע"י שמאי התובעת.

שמאי הנתבעת הסביר בעדותו, כי ההפרש נובע בעיקר מכך שהכנף האחורית לא הוחלפה אלא תוקנה ותא המטען והפח האחורי הוחלפו כמקשה אחת ולא כחלקים נפרדים.

המחלוקת שבין הצדדים הינה הן בפן העובדתי והן בפן המהותי.

המחלוקת העובדתית:

שמאי התובעת בדק את הרכב בדרך המקובלת מיד לאחר התאונה ועל סמך הבדיקה הכין את חוות הדעת. שמאי הנתבעת לעומתו, בדק את הרכב לאחר שאיתר אותו ברחוב, מבלי שהיה באפשרותו לערוך בדיקה פנימית מקובלת.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדות השמאי בדיון שהתקיים בפניי, מצאתי כי יש לקבל את חוות דעת שמאי התובעת אשר בדק את הרכב לאחר התאונה. יחד עם זאת, אני מקבלת את חוות דעת שמאי הנתבעת שבפועל התיקון שבוצע היה בעל עלות נמוכה יותר.

המחלוקת המהותית:

מהו מבחן הפיצוי

התובעת טוענת, כי הפיצוי נקבע על סמך חוות דעת השמאי המייצגת את הנזק הממשי שנגרם לתובעת ואלו הנתבעת טוענת שגובה הפיצוי נקבע לפי עלות התיקון בפועל.

העיקרון המנחה בדיני הנזיקין הינו "השבת המצב לקדמותו", דהיינו הניזוק צריך להיות באותו מצב בו היה לפני קרות הנזק הנתבע, ללא רווח וללא הפסד.

אין ספק שכאשר התיקון מתבצע בהתאם לחוות דעת השמאי אך עלויות התיקון נמוכות יותר מסיבה זו או אחרת, יש לפצות את הניזוק בהתאם לתשלום בפועל. אך במקרה הנדון בפניי יש לבדוק האם מכירת הרכב מנתקת את הקשר הכספי.

בהתאם לחוות דעת השמאי ניזוק הרכב ברמה של "אובדן להלכה", כך שהיו בפני המבוטח שתי אפשרויות: האחת- למכור את השרידים ולקבל את יתרת הפיצוי בהתאם להערכת השמאי, והשנייה- לתקן את הרכב בכפוף להוראות משרד התחבורה. המבוטח בחר למכור את השרידים וקיבל את יתרת הפיצוי ובכך נותק הקשר הביטוחי.

תיקון זה או אחר המתבצע ע"י צד ג' שקנה את הרכב, אין לו השלכה על סכום הפיצוי לו היה זכאי המבוטח ואותו תבעה המבוטחת בתביעת השיבוב הנדונה, אלא אם מוכח כי הייתה קנוניה ומעשה הונאה. במקרה הנדון לא הוכח, ואף לא נטען, כי מדובר במעשה הונאה או תרמית. תביעת השיבוב משקפת פיצוי ששולם בפועל בהתאם לחוות דעת.