הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארבון ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 27.9.11 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת מבטחת רכב מ.ר. 3297759 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבע היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 8403665 (להלן: "רכב הנתבע").

מוסכם בין הצדדים כי ביום 27.9.11 אירעה התנגשות בין הפינה הימנית קדמית של רכב התובעת לבין צדו השמאלי קדמי של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובעת הינה כי רכב התובעת נכנס לרחוב לאחר חציית צומת, כאשר רכב הנתבע עמד בימין הדרך. כאשר התקרב רכב התובעת לעבר רכב הנתבע, החל רכב הנתבעים בנסיעה שמאלה ופגע ברכב התובעת בצדו הקדמי ימני.

גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, עמד עם רכבו בצד הדרך, כאשר הדלת הימנית של רכבו היתה פתוחה, וזאת על מנת להעלות ילדים לרכב. לפתע הרגיש מכה עזה בצדו השמאלי של הרכב. אז ראה את רכב התובעת אשר פגע בצדו השמאלי קדמי של רכבו.

דיון והכרעה

העידו בפני נהגת רכב התובעת, הגב' איילת צור וכן הנתבע.

נהגת רכב התובעת העידה כי לאחר שחצתה את צומת נכנסה לרחוב בו עמד רכב הנתבע בימין הדרך. תוך כדי שהיא נוסעת, החל רכב הנתבע לבצע פנייה שמאלה בפתאומיות מבלי לאותת, ובשל כך אירעה התנגשות בין כלי הרכב.

הנתבע לעומת זאת העיד כי רכבו היה בעצירה מוחלטת, כאשר הדלת הימנית של רכבו היתה פתוחה על מנת להעלות ילדים. לפתע שמע מכה וראה את רכב התובעת פוגע בו בצדו השמאלי. לדברי הנתבע, הפגיעה היתה בכנף השמאלית קדמית של רכבו וכן מעט בדלת הקדמית של רכבו.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ובחנתי את תמונות הנזק של שני כלי הרכב, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת על פני גרסת הנתבע. כך, רכב התובעת נפגע בפינה הימנית קדמית, כאשר בתמונות הנזק נראית משיכה של הפגוש בצדו הימני. מנגד, עיקר הנזק ברכב הנתבע הוא בכנף השמאלי קדמי, כאשר הנזק נמשך הן לאורך הדלת השמאלית קדמית ואף הגיע לדלת השמאלית אחורית וכיוון הנזק הוא מקדימה לאחור. הנזק ברכב הנתבע אינו יכול להתיישב עם גרסתו כי עמד בצד הדרך ואז הגיע רכב התובעת ופגע בו, שכן אז לא היה נגרם נזק לאורך הדלתות השמאליות של הרכב. הנתבע תיאר בעדותו כי רכב התובעת פגע בו בכנף השמאלי קדמי. אילו אכן היה רכבו בעמידה, כפי שהוא טוען, הרי שהנזק לא היה נמשך אחורה לכיוון הדלתות. הנזקים ברכב הנתבע שתחילתם בכנף השמאלי קדמי והם נמשכים לאורך הדלתות ייתכנו רק אם רכב הנתבע החל בנסיעה, כפי שטוענת נהגת רכב התובעת.

עוד אציין, שעדותה של נהגת רכב התובעת היתה אמינה עלי והתרשמתי כי היא דוברת אמת. בעניין זה אוסיף, כי איני מוצאת מקום לייחס משמעות לעובדה שנהגת רכב התובעת מיהרה לעבודתה, כפי שטוען הנתבע, ועל כן פגעה ברכבו. ראשית, נהגת רכב התובעת העידה כי נסעה במהירות של כ-30 קמ"ש ועדותה היתה אמינה עלי. שנית, אף אם מיהרה נהגת רכב התובעת לעבודתה איזו סיבה יש לה לסטות לעבר רכב הנתבע אשר עמד בימין הדרך.

לאור האמור, מסקנתי היא שהתאונה אירעה בשל העובדה שרכב הנתבע, אשר חנה בצד הדרך, החל בנסיעה באופן פתאומי מבלי לבדוק שהדרך פנויה ופגע ברכב התובעת בצדו הימני קדמי, וזאת כאשר לנהגת רכב התובעת כבר לא היתה אפשרות לבלום את רכבה על מנת למנוע את התאונה. לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: התובעת נשאה בתשלום נזקי הרכב בסכום של 8,872 ש"ח. כן נשאה התובעת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 400 ₪. סה"כ נשאה התובעת בתשלום סך של 9,272 ₪ נכון ליום 12.2.12.

לפיכך אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 9,272 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.2.12 ועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 515 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: