הכרעת דין למאמן כדורגל מטבעון שהורשע בבצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה בת פחות מ- 14 שנים, אותה אימן

הנאשם, ליאור ניסן, יליד שנת 1973, שימש בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום כמאמן כדורגל במסגרות שונות בישוב קרית טבעון.

בכתב האישום שהוגש כנגדו נטען כי במסגרת תפקידו הנ"ל, אימן הנאשם את ע.ד, שבמועד הרלוונטי היתה קטינה, ילידת 24.03.91 (להלן: "המתלוננת") וזאת במשך מספר שנים, במתנ"ס ובקבוצת הכדורגל של בית הספר בו למדה. בין המתלוננת לנאשם שררו יחסי ידידות והמתלוננת נהגה לסייע בידי הנאשם בעניינים הקשורים לעבודתו כמאמן כדורגל.

בכתב האישום פורט כי ביום 02.01.05, בשעה 14.00 לערך, פגשה המתלוננת בנאשם ברחוב הסמוך לביתה כאשר חזרה מבית הספר. הנאשם אמר למתלוננת כי חיפשה וביקש ממנה להתלוות אליו לאצטדיון על מנת לעזור לו להכין תלבושות לקבוצות הכדורגל. המתלוננת הסכימה והתלוותה לנאשם ברכבו.

כאשר הגיעו השניים לאצטדיון, נכנסו למשרד הנאשם ועבדו יחד זמן מה עד שהנאשם התיישב על כיסא ליד המתלוננת, הודיע לה שיעשו הפסקה ואמר לה להתיישב עליו תוך שהינו מושך אותה עם ידו.

המתלוננת, שחשה מבוכה, התיישבה על הנאשם כשגבה אליו. הנאשם הכניס את ידו האחת מתחת לחולצתה, ליטף את גבה ואילו עם ידו השנייה ליטף את המתלוננת באיזור מפשעתה ושאל אם נעים לה.

בהמשך לכך, הרים הנאשם את חולצתה של המתלוננת, נישק את גבה ושאל שוב אם נעים לה. המתלוננת בתגובה, ביקשה מהנאשם כי יפסיק אולם הנאשם ביקש מהמתלוננת כי תנשק אותו בפיו.

המתלוננת סירבה, קמה מעל הנאשם והתרחקה ממנו אך הנאשם חזר על בקשתו ואמר לה שיעצום את עיניו ושתנשק אותו. המתלוננת סירבה שוב והתרחקה ממנו באומרה שיש לו אישה וזה לא מוסרי.

בהמשך, המתלוננת ביקשה מהנאשם לצאת מהחדר, אולם הנאשם, שחשש מתגובתה של המתלוננת למעשיו, אמר שלא יתן לה לצאת עד שלא יסדירו את העניינים ביניהם. כן סגר הנאשם את החלונות של חדר המשרד, באומרו לה שעוד יחשבו שאנס אותה.

המתלוננת המשיכה לדרוש מהנאשם לצאת, אולם הוא המשיך להחזיקה בחדר, ניסה לחבקה מספר פעמים ובשלב מסוים אף תפס אותה בשתי ידיו בחוזקה.

כעבור כ- 15 דקות איפשר הנאשם למתלוננת לצאת מהחדר.

כנטען בכתב האישום, במעשיו אלה, ביצע הנאשם בקטינה, שגילה היה אז פחות מ-14 שנים, מעשים מגונים לשם גירוי או סיפוק מיני ללא הסכמתה וכן כלא אותה שלא כדין ומנע ממנה לעזוב את המקום בו שהו.

העבירות שיוחסו לנאשם בגין אירועים אלה הינן מעשה מגונה בנסיבות אינוס וכליאת שווא, לפי סעיפים 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) + 377 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בפתחה של הכרעת הדין, הנני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה של כליאת שווא, בניגוד לקביעות הסעיף 377 לחוק העונשין, כפי שיוחסה לו בכתב האישום.

בטרם יוחל בהליכים, העלה הנאשם טענה של הגנה מן הצדק בשל שיהוי בהגשת כתב האישום כנגדו. טענה זו נדחתה בהחלטתי מיום 23.04.09.

בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם, באמצעות בא כוחו, בכל עובדות כתב האישום ובאישומים המיוחסים לו, מלבד הטענה בדבר עיסוקו.

לדבריו: " יכול להיות שהיה מפגש אקראי ברחוב באותו מועד" (עמ' 12 ש' 13 לפרוט'). 

במהלך שמיעת המשפט, הודה הנאשם כי אכן היה מפגש באותו יום אך ההתרחשות בו היתה שונה מזו לה טוענת המתלוננת והגנתו התבססה על כך שהמתלוננת העלילה עליו עלילות שווא, על רקע אהבת נעורים נכזבת ויחסו המנוכר כלפיה.

לעניין מהלך האירועים בין הנאשם למתלוננת במשרד, העידה מטעם התביעה המתלוננת עצמה, כאשר היתה זו העדות הישירה היחידה מטעם התביעה לעניין זה.

באשר למצבה של המתלוננת לאחר האירוע, העידו מטעם התביעה חברתה של המתלוננת, ר.נ, אחותה של המתלוננת ואביה.