(לנאשם 2)
1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של התפרצות לרכב ועבירות נילוות.
הנאשם 1 הודה והורשע, במהלך פרשת הראיות, ודינו נגזר.
2. הנאשם 2 טען כי עבר במקום, בסמוך לחניון שליד איצטדיון בלומפילד ביפו, בדרכו מחבר בשכונת פלורנטין לביתו ביפו, כשהוא בגפו, והגם שקיימת היכרות בינו לבין הנאשם 1, הרי באותו מועד לא היו יחדיו.
3. הראיה המרכזית נגד הנאשם, היא דו"ח התצפית, ת/1, אשר נערך על ידי עדת התביעה טלי גולדשטיין, שהייתה בתצפית מחלון בנין מרכזים, כ- 300 מטר ממקום האירוע, כשהיא מצוידת במשקפת (עמוד 2 לפרוטוקול).
4. אקדים ואומר כי כתב האישום לקוי ואין הוא משקף את העולה מדו"ח התצפית. כתב האישום לוקה, לפחות, בשניים אלו:
א. שעת ביצוע העבירה המופיעה בכתב האישום היא השעה 10:25. בפועל, כפי שעולה מדו"ח התצפית ת/1, השעה הנקובה בכתב האישום, היא שעת התמקמות התצפית, אך העבירה בוצעה בסביבות השעה 14:30;
ב. בכתב האישום נטען כי הנאשם האחר הוא שנכנס וישב במושב שליד הנהג, בעוד שהנאשם 2 הכניס פלג גופו לתוך הרכב. בפועל, דו"ח התצפית מלמד כי התובע שערך את כתב האישום החליף בין הנאשמים: הנאשם 2 (הוא, לכאורה, הבחור המתואר בכתב האישום כבחור עם החולצה הכהה) נכנס וישב במושב שליד הנהג, בעוד שהנאשם האחר (המתואר כבחור עם שיער התלתלים בדו"ח התצפית), הוא זה שהכניס רק את פלג גופו לתוך הרכב.
5. אין בפגמים הנ"ל בכתב האישום, כדי להביא לזיכוי הנאשם, משום ששעת המעצר לא הייתה שנויה במחלוקת (ראה גם דו"ח המעצר ת/3) וגם פעולותיו הפיזיות של הנאשם לא היוו את יריעת המחלוקת, שהרי אין ספק כי שני המעורבים שנראו ע"י התצפית, פעלו בצוותא חדא, ואין חשיבות מי מהם נכנס לרכב ומי רק הכניס את פלג גופו לרכב. היינו, ההזדמנות הסבירה של הנאשם להתגונן, לא נפגעה כלל עקב פגמים אלו והגנתו לא הייתה שונה ולו בכהוא זה אילו מלכתחילה שיקף כתב האישום, כפי שראוי היה שיהיה, את העולה מדו"ח התצפית.
6. הנאשם שם את עיקר יהבו על העובדה שמדו"ח התצפית, כמו גם מעדותה של טלי גולדשטיין, עולה שרגע ניפוץ השמשה לא נראה מן התצפית. אין בכך כדי לסייע לנאשם. דו"ח התצפית מפרט כי לאחר ששני המעורבים הסתובבו במגרש החנייה ובחנו את הרכב שנפרץ לאחר מכן, היו יחדיו, עזבו לרגע קט ושבו למקום ואז, בשעה 14:36,
"השניים שתוארו לעיל עומדים צמוד מאד לרכב הדייהו עם הגב אלי, צמוד לדלת שליד הנהג ולאחר מס' שניות הבחנתי כי החלון מנופץ..." ומיד אחר כך נכנס אחד מהם לרכב, בעוד השני מכניס פלג גופו לרכב.
7. היינו, אין ספק כי אותם שניים הם שפרצו לרכב, כשרגע ניפוץ השמשה לא נראה על ידי התצפית, כנראה משום שהוסתר בגופם של השניים. עוד יצוין, כי בפועל חלון הרכב שליד הנהג הוא זה שהיה מנופץ (ת/5).
אם כן, מדו"ח התצפית עולה בבירור ומעבר לכל ספק סביר, כי אותם שניים שניצפו ע"י התצפית הם אלו שפרצו לרכב.
8. השאלה הנוספת שיש לבחון היא, האם הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם 2 הוא אחד מן השניים המתוארים בדו"ח התצפית.
יש לבחון שאלה זו, הן לאור אופן תיאור הנאשם והן לאור נסיבות תפיסתו.
תיאור חיצוני: דו"ח התצפית מתאר את המעורב שנטען כי הוא נאשם 2 כך:
"חולצה קצרה כהה, מכנס קצר, נעליים וגרביים לבנות".
בת/2, הודעת הנאשם, מתאר הנאשם את לבושו כך:
"חולצה כחולה, מכנס קצר בצבע ירוק, נעלי ספורט לבנות, גרביים לבנות".
התיאור מתאים לתיאור התצפית. הנאשם לא צולם בשלמות וצולם רק פרצופו וחולצתו, היא חולצה כחולה (ת/6);
נסיבות התפיסה:דו"ח התפיסה מציין כלהלן: