בכתב האישום מיוחסות לנאשם עבירות של
איומים, הטרדה, תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג שגרמה חבלה של ממש ופגיעה בפרטיות כלפי ג'סי ייך (להלן -
המתלוננת), שהיא גרושתו של הנאשם, וכן עבירה של הכשלת שוטר (ההדגשות בהכרעת הדין שלי-ג'נ').
הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום, וטען ש"כתב האישום כולו
עלילה, המצאה" (בעמ' 1 לפר'). העידו עדי התביעה המתלוננת והשוטר מיכאל כשר, והנאשם בפרשת ההגנה.
לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, אני מקבל את גירסת התביעה ודוחה את גירסת הנאשם. לאחר שהזהרתי עצמי שעדות המתלוננת הינה למעשה עדות יחידה לעצם מעשי הנאשם ועל כן בחנתי את עדותה בקפידה יתירה, מסקנתי היא, שעל סמך עדותה האמינה של המתלוננת, עדות השוטר וראיות נוספות, ולנוכח גירסתו הלא אמינה והבלתי סבירה של הנאשם, אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו הוכחה מעבר לספק סביר והוא יורשע בהן.
העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת
:
1.
מעשי הנאשם כפי שהמתלוננת העידה בעדותה הראשית:
המתלוננת העידה בעדותה הראשית (תמצית העיקר):כל הזמן הנאשם היה מתעלל ומרביץ לה, משתכר (בע' 4 לפר'), מקלל אותה, יוצא, נועל אותה בבית והולך. אחרי שהיא התגרשה מהנאשם, הוא היה מתקשר להוריה ומאיים דרך הטלפון שלא יתן לה גט, שימרר את חייה, אמר לה שירצח אותה, ושהוא ירצח גם את כל מי שיילך איתה (בע' 5 לפר'). הוא כך התקשר בטלפון פעמיים בשבוע, במשך כשנתיים-שלוש שנים משנת 2001 ועד לפני 8 חודשים (בעמ' 6-7 לפר'). היא החליפה טלפונים מרוב הטרדות. בנוסף: בחודש יוני 2004, כשהיא היתה במועדון, הנאשם שרף לה את המכנס עם סיגריה וגם שרף את ידיד שלה (בע' 6-7 לפר'). בנוסף: ביום 17.7.04, כשהיא היתה במועדון, ידיד אמר לה שהנאשם מחכה לה בחוץ עם סכין. הנאשם בא בהתקף כזה, היתה לו סכין, היא נכנסה לאוטו כדי לברוח משם. הנאשם אמר לה שהוא ירצח אותה ושהיא לא תברח ממנו, והיא ברחה משם ברכב של ידיד שלה. היא הוציאה צו הרחקה נגד הנאשם (בעמ' 6-7 לפר'). בנוסף: מספר ימים לפני 25.7.04, הנאשם היכה אותה עם מקל ברגלה, ונגרמו לה סימנים כחולים אותם ראה שוטר (בעמ' 7 לפר').
המתלוננת נשמעה ונראתה אמינה; עדותה היתה מפורטת, עקבית, ברורה ומהימנה, היא נשמעה ונראתה מעידה על דברים כהווייתם, כפי שקרו; גירסת המתלוננת לא עורערה בחקירתה הנגדית וחלקים מגירסתה אף חוזקו בחקירתה הנגדית וכן בראיות נוספות.
2.
עדותה של המתלוננת בחקירה הנגדית:
2.1. גירסת המתלוננת לא עורערה בחקירתה הנגדיתוחלקים הימנה כמו גם אמינותה, אף חוזקו בה כשהמתלוננת העידה(תמצית העיקר):כשהיא היתה אצל הוריה הנאשם התקשר להוריה למספר הטלפון שצויין בכתב האישום (בסע' 1), וכשהיא היתה בדירתה, הנאשם התקשר לטלפון שלה. הנאשם איים גם על אביה. בגלל הנאשם היא החליפה שוב ושוב חברת טלפון - של בזק, סלקום, אורנג', פלאפון, וגם את מספרי הטלפון (בעמ' 8 לפר'). הנאשם אמר לה שהוא לא רוצה לראות אותה עם אף אחד, ואמר שהוא שרף את ידידה כי הוא מקנא כשהוא רואה אותה עם מישהו אחר (בעמ' 10 לפר', שו' 7-8; בעמ' 12 לפר', שו' 11-12). לגבי הארוע במועדון עם הסכין - היא ראתה את הנאשם עם סכין וגם אחרים ראוהו (בעמ' 9 לפר', שו' 7-8; בעמ' 10 לפר', שו' 10). לגבי הארוע שבו הנאשם שרף אותה ואת ידידה עם סיגריה - הנאשם אכן כך עשה (בעמ' 9-10, 12 לפר'). לגבי הארוע שבו הנאשם היכה אותה מכות עם מקל עץ - הנאשם אכן כך עשה (בעמ' 10 לפר', שו' 24-27).
2.2. לו רצתה המתלוננת להעליל על הנאשם היא לא היתה מעידה כפי שהעידה, שהיה רק ארוע אחד עם סכין (בעמ' 10 לפר', שו' 17-22), ושאין לה נגד הנאשם שום דבר, היא רק רוצה שהוא יעזוב אותה, היא רוצה להמשיך את חייה ולגדל את ילדה (בעמ' 11 לפר', שו' 15-23). ודוק: במענה לשאלות הסניגור, המתלוננת שבה והעידה, בנחרצות, שהיא לא ביקשה מזונות מהנאשם, היא לא רוצה שהוא ישלם לה, וכל שהיא רוצה זה לגדל את ילדה ושהנאשם יעזוב אותה (בעמ' 11 לפר', שו' 15-23).
2.3. המתלוננת הסבירה בעדותה: אנשים אחרים, וגם ידיד שלה ובעל המועדון ראו את הנאשם עם הסכין והפרידו. הם היו רוצים למסור הודעה במשטרה אך הם לא מסרו כי הם מפחדים, כי הנאשם מאיים גם על אנשים שהיא הולכת איתם (בע' 9 לפר', שו' 7-15). היא גם סיפרה לחברתה רחל על הארוע במועדון אך רחל לא הגיעה למשטרה כי הנאשם מאיים גם עליה והיא לא רוצה לסכן אותה (בעמ' 12 לפר', שו' 13-22). הסברי המתלוננת נשמעו סבירים ואף חוזקו בראיות נוספות-מזכרים של שוטרים שהוגשו בהסכמה-כמפורט להלן.
3.
חיזוקים "חיצוניים", אובייקטיביים, לגירסת המתלוננת:
3.1. לגבי החבלות של ממש שגרם הנאשם למתלוננת:
לפי זכ"ד מיום 25.7.04 -
ת/5: ביום 25.7.04 ראתה השוטרת חני דיין בגופה של המתלוננת 4 סימנים עגולים כחולים לאורך ירך ימני חיצוני. יש בכך כדי לחזק את עדות המתלוננת שלפיה הנאשם היכה אותה עם מקל ביום שישי לפני ה-25.7.04 (בעמ' 7 לפר', שו' 25-27).
במענה לטענות ההגנה: בכך שהמתלוננת העידה לגבי מכות בברך וסימני החבלה של ממש היו בירכה, אין בכך סתירה השוללת את עצם התקיפה של הנאשם אותה עם מקל, שהיכה ברגלה ושנגרמו לה חבלות של ממש. בכתב האישום, לא נטען לחלק מסויים ברגלה של המתלוננת שבו היכה הנאשם (ראה בסע' 5 לכתב האישום). זאת ועוד: בחקירתה הנגדית המתלוננת לא נשאלה בסוגיית החלק המדוייק ברגלה שבו נגרמו לה החבלות ממכות הנאשם. הטענה לגבי צורת הסימנים היא טענה בעלמא, ואין בה כדי לשלול את קיומםשל ארבעה סימני חבלה של ממש שאכן נראו ברגלה של המתלוננת, יחסית סמוך לארוע (
ת/5).
3.2. לגבי איום הנאשם עליה במועדון עם סכין, ושירצח אותה:
לפי פרוטוקול בית משפט השלום בנתניה מיום 20.7.04, המתלוננת העידה באזהרה: במועדון הנאשם איים עליה עם סכין ואמר לה שהוא רוצה לרצוח אותה, הוא לא רוצה שהיא תסתובב, ואם היא תהיה עם גבר אחר אז יהיה אסון לאותו גבר וגם לה. לנאשם יש סכין והוא מסתובב עם סכין. היא מפחדת מהנאשם. בית משפט השלום בנתניה נתן צו הגנה מפני הנאשם (
ת/6). יש בכך כדי לחזק את גירסת המתלוננת לגבי איומיו של הנאשם כלפיה וכלפי גבר אחר שיהיה עימה, לגבי הארוע במועדון שבו הנאשם חיכה לה וחיפש אותה עם סכין ולגבי מועד הארוע - 17.7.04 (בע' 7 לפר', ש' 22-24), כשעדותה בבית משפט השלום בנתניה, לצו הגנה, היתה לאחר מכן - ביום 20.7.04 (
ת/6).
במענה לטענות ההגנה: המתלוננת העידה שהיה ארוע אחד עם סכין (בעמ' 10 לפר', שו' 17, 22). היינו, אין זו סיטואציה חוזרת ונשנית של החזקת סכין במועדון. בנוסף, המתלוננת הסבירה בעדותה, שהנאשם חיכה לה עם סכין מחוץ למועדון, ומכאן אי המעורבות של בעל המועדון (בעמ' 10 לפר', ש' 14-17; בע' 6 לפר', ש' 22). לא למתלוננת הפתרונים להתנהגותו של אדם זה או אחר, לא של בעל המועדון ולא של הידיד שלה, "מול" נאשם זה.
3.3. לגבי חברתה של המתלוננת - רחל, והרתעותה של רחל מלמסור עדות: