בכתב האישום נטען (תמצית): ביום 13.1.05 בשעה 14:45, בשדרות ירושלים פינת סלמה בת"א, על רקע סכסוך בדרך, תקף הנאשם את איבן אוסטרוניץ (להלן-המתלונן), בכך שנגח בראשו. כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן חתך מדמם בגבה. מיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (כל ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי-ג'נ').
גירסת הנאשם (תמצית):
הוא לא היה בארוע; הוא
לא מכיר את המתלונן ולא תקף אותו. טענת המתלונן שהוא זה שתקף אותו, מקורה
בטעות בזיהוי, בבלבול, מצד המתלונן.
לאחר ששמעתי וראיתי את המתלונן ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא שהוכח מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו והוא יורשע בה. הזהרתי את עצמי שעדות המתלונן היא למעשה עדות יחידה לעצם התקיפה שבארוע נשוא כתב האישום ועל כן בחנתי את גירסת המתלונן בקפידה יתירה. מסקנתי היא, שאני מקבל את גירסת המתלונן המהימנה והעקבית ודוחה את גירסת ההגנה ובה גירסת הנאשם הבלתי מהימנה והלא סבירה. גירסת המתלונן גם מחוזקת בראיות נוספות. גירסת הנאשם נותרה שלל של טענות בעלמא גרידא. הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם הוא זה שתקף את המתלונן וגרם לו חבלה של ממש.
אלה נימוקיי המפורטים להרשעת הנאשם בדינו:
1.
המתלונן העיד בעדות ראשית (תמצית): הוא נסע ברחוב. הנאשם יצא ממכוניתו, אמר לו שיתן לעבור וקילל אותו. כשהמתלונן יצא ממכוניתו הנאשם נתן לו מכה באיזור העין, פצע אותו וברח. המתלונן רשם את מספר הרכב של הנאשם ואת סוג הרכב ופנה למשטרה. הוא לא פנה לטיפול רפואי כי הוא בעצמו רופא והוא טיפל בעצמו (בעמ' 5 לפר', שו' 3-13). תוך כדי עדותו, המתלונן שוב ושוב הצביע על
הנאשם כמי שתקפו (בעמ' 5 לפר', ש' 5, 8-9).
עדות
המתלונן היתה
ברורה ומהימנה,
ולא עורערה בחקירתו הנגדית: לגבי עיקר גירסתו - תקיפת הנאשם אותו והחבלה של ממש שהוא גרם לו, המתלונן
לא נשאל שאלות בחקירתו הנגדית,
לא בפעם הראשונה כשהעיד בעדות ראשית וגם
לא כשהשלים את עדותו הראשית (בעמ' 5-6, 10-11 לפר'). עדות המתלונן נותרה
ללא עוררין חד משמעית, נחרצת ומהימנה. המתלונן גם לא הסתיר שהוא ניסה להתגונן מתקיפת הנאשם (בעמ' 5 לפר';
ת/2
, שו' 20).
זאת ועוד: בהמשך הדיון, המתלונן השלים (ברשות בית המשפט) את עדותו הראשית, וגם למישמע עדות הנאשם שלפיה הוא מעולם לא ראה את המתלונן ולא תקף אותו, המתלונן שב והעיד
נחרצות
שהנאשם, הוא שנתן לו מכה באיזור הגבה (הצביע על
הנאשם) והוסיף:
"אם הוא אומר שהוא לא מכיר אותי,
אני מכיר אותו והוא האדם שפצע אותי. הוא פשוט נתן מכה בעזרת הראש, הכניס מכה באזור הגבה והיה פצע..." (בעמ' 10 לפר', שו' 15).
הסברי המתלונן בעדותו לגבי מועד הארוע, והטיפול הרפואי, היו
אמינים וסבירים; לגבי מועד הארוע - המתלונן הסביר שהוא לא זוכר בדיוק את מועד הארוע שהרי הארוע היה
כחודשיים וחצי לפני מועד עריכת העימות במשטרה, אך היה זה ביום ד' או ה' בסביבות השעה 15:00 (בע' 5 לפר', ש' 18-19; בע' 6 לפר', שו' 1-7;
ת/1
, שו' 3). לגבי הטיפול הרפואי - המתלונן הוא במקצועו רופא ולכן הוא טיפל בעצמו ולא פנה לקבל טיפול רפואי (בעמ' 5 לפר', שו' 12-13; בעמ' 11 לפר', שו' 10-13). לגבי
נ/1
(זכ"דים של השוטר לופסקו) המתלונן הסביר שהוא לא הבין אילו תעודות רפואיות המשטרה רוצה לקבל (בע' 11 לפר', שו' 1-6). מה גם,
שאין בנקודות
הלא מהותיות דלעיל כדי לגרוע ממהימנות עדות המתלונן לעצם תקיפת הנאשם תוך גרימת חבלה ממשית - עדות שחוזקה בראיות נוספות כמפורט להלן.
2.
חיזוקים לגירסת המתלונן:
הנאשם העיד: הוא לא ראה את המתלונן מעולם ואין לו שום קשר אליו. הוא לא תקף אף פעם אדם בכביש. הוא לא נתקל במתלונן (בעמ' 7 לפר', ש' 6-7, 10; בע' 9 לפר', שו' 1-2).
ואולם:
2.1
. עדות המתלונן
במשטרה, מיום הארוע, שניתנה
25 דקות בלבד לאחר התרחשות הארוע, הוגשה כראיה
לאמיתות תוכנה,
ללא התנגדות ההגנה (בעמ' 11 לפר';
ת/2
). עדות המתלונן בבית המשפט היתה עקבית לעיקר עדותו במשטרה לגבי תקיפת הנאשם אותו ותוצאתה.
2.2
. הנאשם טען, שאין משהו מוחשי שלפיו המתלונן זיהה אותו (בעמ' 8 לפר', שו' 24).
ואולם
:
לאחר הארוע, המתלונן ניגש ישר למשטרה (בעמ' 10 לפר', שו' 17-18). בעדותו במשטרה, שניתנה כאמור 25 דקות בלבד לאחר הארוע, המתלונן מסר את מספר הרכב שבו נסע הנאשם בארוע - 7204302, ואת סוג הרכב - מיצובישי (
ת/2, שו' 11-12, 22-23). ואכן הנאשם אישר, הן במשטרה והן בבית המשפט, שזהו רכבו (
ת/3, שו' 3-4; בעמ' 9 לפר', שו' 3-6). לאישור הנאשם יש להוסיף את עצם רישום מספר הרכב של הנאשם ע"י המתלונן סמוך לאחר הארוע. יש בכך כדי לחזק את מהימנות גירסת המתלונן.
2.3.המתלונן תיאר בעדותו במשטרה, שניתנה כאמור 25 דקות בלבד לאחר הארוע, את מי שתקף אותו - "גובה 172 בן 45 לערך רזה שער קצר...בפניו צלקת קטנה בלחי...נשמע ישראלי..." (
ת/2, שו' 22-26). התאור שמסר המתלונן, תואם למראה הנאשם.
2.4. הנאשםהעיד הן במשטרה והן בבית המשפט, שאף אחד לא נוהג ברכב חוץ ממנו, רק הוא נוהג ברכב (
ת/3, שו' 5-6; בעמ' 7 לפר', ש' 25-28). והרי פרטי רכבו של הנאשם נרשמו ע"י המתלונן בארוע. ממילא איפוא גם מכך יש להסיק מסקנה אחת ויחידה שהנאשם הוא זה שיצא מרכבו בארוע ותקף את הנאשם. מה גם, שבעדותו במשטרה השיב הנאשם, ש"יכול להיות" שבאותו יום של הארוע הוא נהג ברכב (
ת/3, שו' 7-8).
2.5.גם בעימותשנערך ביום 3.4.05 בין המתלונן לנאשם, המתלונן אמר שהוא מכיר את הנאשם מהמקרה וסיפר שהנאשם נתן לו מכה עם ראשו בראש שלו וגרם לו לפצע בראש ליד העין. המתלונן חזר ואמר בעימות שהיה זה הנאשם שעשה את שתיאר (
ת/1, שו' 7). זאת ועוד: גם בעימות שנערך במשטרה, הנאשם אישר שיש לו רכב מסוג מיצובישימס' רישוי 7204302, והמתלונן אמר שזה האוטווהוא רשם את מספרו (
ת/1, שו' 9-12). כאמור, המתלונן רשם את מספר הרכב של הנאשם ודגם הרכב עוד בארוע ואמר אותו בתלונתו שהוגשה למשטרה כ-25 דקות בלבד לאחר הארוע.
ודוק: מהראיות דלעיל עולה, שהארוע לא היה ארוע רגעי חולף, אלא כאמור, היה מורכב
ממספר שלבי התרחשות - הדיבורים, הקללות, היציאה מהרכב, תקיפת הנאשם את המתלונן ותגובת המתלונן; היינו,
למתלונן היתה שהות מספקת לראות היטב את
תוקפו - הנאשם, וזאת כשהארוע מתרחש
בשעת יום באור יום; יש בכך איפוא כדי לחזק את מהימנות עדות המתלונן שלפיה
הנאשם הוא זה שתקף אותו וגרם לו חבלה ממשית. טענת הנאשם ל"טעות" בזיהויו,
איננה אמינה והיא גם
בלתי סבירה איפוא.
2.6. לא היה בפי הנאשם הסבר סביר, שמעוגן בראיה/יות, שאיננו בבחינת טענה בעלמא, לראיות המוכיחות מעבר לספק סביר כי הוא זה שתקף את המתלונן. לנוכח זיהויו ע"י המתלונן ופרטי הרכב שתואמים לשלו, אמר הנאשם "מוזר"(בעמ' 8 לפר', שו' 19-20).
2.7
. השוטר שרשם את תלונת המתלונן
25 דקות בלבד לאחר הארוע, רשם שהמתלונן מצביע על
"חתך בגבה עין ימין...מדמם." (
ת/2
,ש' 19-20). זהו חיזוק לעדות המתלונן לגבי החבלה הממשית שגרם לו הנאשם בתקיפתו; העדר תעודה רפואית איננו מעלה או מוריד.