הכרעת דין בתיק תתע"א 8354-01-13

מבוא:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו מסוג סקודה, צבע פלטינה, מס' 6536173, בכביש 431 לכיוון מזרח, ביום 15.01.13 בשעה 23.35, במהירות של 175 קמ"ש (לאחר הפחתה כנדרש), שעה שהמהירות המותרת, היא 110 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א) ל תקנות התעבורה.

בדיון ההקראה כפר ב"כ הנאשם באשמה באופן מפורט: "כפירה בנכונות הקריאה, זיהוי הרכב, תקינות המכשיר בעת האכיפה וקיום נוהל הפעלה".

פרשת התביעה:

להוכחת האשמה העידה התביעה את עת/1, רס"ב אברהם ישעיהו, מפעיל ממל"ז, שערך את ת/1 הזמנה לדין כולל נסיבות המקרה ודברי נהג, ת/2 נספח בדיקות ואמינות לדו"ח.

העד ציין את דברי הנהג: "כביש פתוח, נסעתי אולי 140 150. אין לי סיבה מיוחדת באתי ממודיעין לראשל"צ. אני רופא שיננים במקצוע לא הרגשתי שאני נוסע במהירות כזאת האוטו נוסע בשקט".

עת/1 נחקר על המסמכים שערך חקירה נגדית ממושכת.

בסיום פרשת התביעה הוגשו בהסכמה וללא חקירת עורכם: תעודת עובד הציבור של רס"ב הרצל כהן טכנאי המעבדת משטרת ישראל, טופס ביקורת תקופתי של ממל"ז 25140 תאריך בדיקה 05.11.12. צילום מכרטיס המכשיר - הוגשו וסומנו ת/3.

פרשת ההגנה:

הנאשםהעיד להגנתו, וטען כי שב ממודיעין ומכל צדדיו נסעו כלי רכב. לטענתו לא נהג יותר מ120-125 אך הוא לא ממש הסתכל, והוסיף "190 מרגישים אני מניח אני לא יודע". לעניין כלי הרכב מצדדיו הוסיף: "היו מלפני וודאי, מאחורי, מרחק של מספר עשרות עד מאות מטרים".

במהלך החקירה הנגדית מסר רכבו מסוג סקודה סופרב, רכב חדש, נפח מנוע 1800 סמ"ק. טען שדבריו לשוטר נאמרו כי היה מבולבל, והוסיף: "לא יודע נסעתי במהירות הכביש לא היה משהו חריג בנסיעה". העד אישר כי המהירות הוצגה בפניו, הינו רופא שיניים, אכן בא ממודיעין, ומדובר ברכב שקט.

דיון ומסקנה:

לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לטיעוני הצדדים, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה מטעם המאשימה, מקבל אני את גרסת עד המאשימה שאותה אני מוצא כמהימנה ומגיע אני למסקנה כי יש להרשיע הנאשם בעבירה שיוחסה לו.

בשורה ארוכה של פסקי דין קבעו בתי המשפט, כי אמינותו של הממל"ז, אינה מוטלת עוד בספק, וכי קמה לה "חזקה שבעובדה" באשר לאמינות ממצאיו.
וראה לאחרונה ברע"פ 7093/10 בעניינה של אורנה דריזין אליו.

לאור ההלכה הפסוקה ב ע"פ 5345/90  בראונשטיין נ' מ"י, פד"י מ"ו(5)  בעמ' 40 , כאשר מבקשת התביעה לבסס את ראיותיה להוכחת מהירות נהיגתו של הנאשם על מכשיר אלקטרוני, עליה להראות כי נתקיימו שלוש הדרישות הבאות:

1. על התביעה להוכיח כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו. המינימום הנדרש לצורך זה, הוא ראייה שהשוטר המפעיל בדק את המכשיר, ומצאו תקין לפני צאתו למשמרת ואחרי סיומה.
2. על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן.
3. על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל כיאות על ידי המפעיל, ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה, וללא שיבושים.