בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.
1. כנגד הנאשם בתיק זה הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נסיעה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), לאחר שהנ"ל נסע, כך נטען, בכביש 70 במהירות של 154 קמ"ש בה בעת שהמהירות המירבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.
2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. משכך, שמעתי ראיות בתיק. מטעם התביעה העידו עורך הדו"ח השוטר רס"מ יהושוע מוזס (להלן: "השוטר") ומתנדב בשם יוסי בן בוחר (להלן: "המתנדב") ומטעם ההגנה העיד הנאשם ואשתו, הגב' מנאל זרקאוי.
3. לאחר ששמעתי את העדים כולם, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שעיינתי במסמכים שערכו עדי התביעה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן בתיק זה לקבוע חד משמעית שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי היה זה רכבו של הנאשם שנקלט במכשיר הדבורה, אותו הפעיל השוטר.
4. בכגון דא העיד השוטר, כי רכב הנאשם נסע בודד בנתיב השמאלי, מהתשבי לכיוון העמקים וננעל לאחר כ- 3 שניות על מהירות של 159 (שהופחתה לאחר מכן ל- 154 קמ"ש), כשהוא עדיין בודד בנתיב השמאלי. השוטר מציין, כי
נסע בנתיב הימני ורכב הנאשם חלף על פניו משמאל, ואז נסע אחריו תוך
הפעלת כחולים. לפי השוטר, בקילומטר 36.9 סטה הנאשם
לנתיב הימני וכאשר השוטר הגיע במקביל אליו סימן לו לעצור. הוא נעצר בתחנת ההסעה שלפני צומת העמקים. השוטר מציין, כי נשמר קשר עין רצוף עם הרכב. יודגש, כי עפ"י פרטי מיקום העבירה בדו"ח עמד השוטר בקילומטר 35.4 (בזכ"ד צוין שעמד בין ק"מ 34.4 לבין 35.4) ובתשובה לשאלת בית המשפט בנוגע למקום עצירתו של רכב הנאשם ענה הנ"ל שזה היה בקילומטר 38.5.
5. עדותו של השוטר אין בה כדי להביא לביסוס ממצא מרשיע מעל לכל ספק סביר שכן מעבר לעובדה שעסקינן בעדות יחידה במשפט פלילי בכל הנוגע לזהותו של הרכב שנמדד ולאופן הפעלת המכשיר, הרי שהשוטר לא ציין מה היה מצב התנועה במהלך הנסיעה אחרי רכב הנאשם וכיצד שמר עמו על קשר עין כשהוא בעצמו מאשר כי רכב הנאשם לא נסע באותו נתיב אלא השתלב מהשמאלי לימני במהלך הנסיעה. כשנשאל השוטר בנוגע לנקודה זו ציין, כי מה שחשוב זה שהוא היה בודד בזמן הנעילה וכי לא ציין מה היה בהמשך.
6. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית, בתשובה לטענת הנאשם כי נסע בצד ימין של הכביש שהיה הומה מכוניות ומשכך לא היה בודד, ציין השוטר, "כמו שכתוב, אני עמדתי לפני תחנת ההסעה שלפני תחנת הדלק...". דא עקא, שבהמשך טען השוטר כי הוא נסע בנתיב הימני והנאשם חלף על פניו, "אני נסעתי בימני ואז אתה חלפת על פניי". לא ברור אם השוטר עמד או היה בנסיעה אך בהמשך ציין כי הוא מתחיל לנסוע עוד לפני שהרכב הנמדד עובר על פניו וכי
כשהוא מתחיל בנסיעה הוא מדליק אורות חזית
וכחולים. לטענתו, בזמן שהרכב ננעל הוא היה במרחק של "משהו כמו 500 מטר" וכי קשר העין מתחיל עוד לפני כן, "איך שהוא מגיע בעיקול שזה יותר מ- 500 מטר".
והנה, למרות המרחקים הגדולים, בשעת לילה, בנסיבות שנרשמו בדו"ח לא ציין השוטר מה היה מצב התנועה בנתיב הימני מאז שנקלט הנאשם ועד שחלף על פניו. אמנם הוא ציין שהנ"ל היה בודד לכיוונו, אך בשים לב למרחק הרב של 500 מטר וטענת הנאשם שלא נסתרה כי הכביש היה הומה במכוניות
בהמשך הנסיעה, קיים ספק באשר למצב התנועה מאז שנמדד הרכב ועד שחלף על פני השוטר.
7. בנוסף, לא ניתן מעדותו של השוטר לדעת מה היה המרחק בין הניידת לבין רכב הנאשם בזמן שהשוטר נסע אחריו. העובדה כי הנאשם נעצר יותר משלושה קילומטר לאחר מכן, יש בה בהחלט כדי להוסיף לספק שמתעורר לעניין שמירת קשר עין והטענה כי בן שני כלי הרכב היה מצד אחד מרחק לא מבוטל, ומצד שני מכוניות נוספות שנסעו בכביש.
יצוין, שתשובתו של השוטר בחקירה הנגדית כי הרכב הנקלט "לאחר מכן הוא יכול להיכנס לערימת רכבים", למעשה מצביעה על כך שטענת הנאשם להימצאותם של רכבים נוספים לא רק שלא נסתרה אלא שיש לה תימוכין בעדותו של השוטר.
8. כזכור, בנוסף לשוטר העיד גם המתנדב שהתלווה אליו בעת האכיפה ורשם מזכר שממנו עולה כי בעת שרכב הנאשם נמדד הניידת היתה
בנסיעה; "ראיתי מהירות של 159 קמ"ש השוטר נסע בנתיב ימין ואז ראיתי רכב פרטי חולף אותנו משמאל במהירות. השוטר נסע אחריו הדליק כחול ואחרי כמה זמן סימן לרכב לעצור...". עדותו זו של המתנדב סותרת את טענת השוטר כי בעת שמדד את המהירות הוא היה
בעצירה. המתנדב גם סותר את טענת השוטר כי הוא מפעיל כחולים לפני שהרכב הנמדד מגיע אליו, שכן לטענת המתנדב רק לאחר שהרכב חלף אותם משמאל במהירות
רק אז השוטר נסע אחריו והדליק כחולים. סתירות אלה בין המתנדב לבין השוטר פוגעות באמינות גרסת התביעה בכללותה ובאמינות המדידה.
9. בנוסף, המתנדב
אינו רושם במזכר שערך כי נשמר
קשר עין רצוף עם הרכב הנמדד. מחדל זה של המתנדב סותר ומערער את מהימנותה של גרסת השוטר, שכן אם אכן היה נשמר קשר עין, יש להניח כי שני אנשי המשטרה היו שומרים עליו ומציינים זאת.
והנה, בחקירתו הנגדית מעיד המתנדב במפורש כי מאז שרכב הנאשם חלף על פניהם הוא נסע כל
הזמן בנתיב השמאלי (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 24). עדות זו של המתנדב סותרת לחלוטין את עדותו של השוטר לפיה בשלב כלשהו הרכב הנמדד
סטה לנתיב הימני ועל כן יש באמור משום סתירה מהותית ביותר אשר פוגעת באמינות גרסת התביעה.
10. לעומת הסתירות והפירכות הנ"ל, הרי שעדותו של הנאשם ושל העדה מטעמו הותירו רושם אמין ושוכנעתי כי אכן עלה בידי ההגנה לטעת ספק בשאלה אם נשמר קשר עין ובטענה שהיה זה הנאשם שנסע במהירות הנטענת. הנאשם מעיד באופן ברור כי נסע בנתיב הימני וכי רכבים עקפו אותו משמאל. עדותו זו של הנאשם אמינה עליי ומצאתי לסמוך עליה. אם כך, הספקות בנוגע לשמירת קשר עין רק מתגברים נוכח עדותו האמינה של הנאשם בדבר הימצאותם של רכבים נוספים בסביבה.
אני מאמין לנאשם כי גם לא הודה במיוחס לו בזמן רישום הדו"ח חרף מה שנכתב מפיו ולראיה יש להפנות לדבריו בטופס השימוע (נ/1) שם ציין בפני הקצין, כי גם לשוטר הוא אמר כי לא ייתכן שהוא יעבור עבירות מהירות. הוא גם ציין כי אולי השוטר טעה.
11. גם אשתו של הנאשם שהעידה בפניי הותירה רושם אמין וחיזקה את עדותו בדבר הימצאותם של רכבים נוספים במקום וכי הרבה מכוניות עקפו אותם. היא העידה כי היא נוסעת עם בעלה פעמים רבות וכי אף פעם הוא אינו עובר את המהירות המותרת (יצוין שהנאשם טען כי במשך 11 שנה לא נרשמו לחובתו עבירות וטענה זו לא נסתרה).
12. השורה התחתונה היא, שאני קובע כי לא הוכח בפניי מעל לכל ספק סביר שנשמר קשר עין בין השוטר לבין הרכב שנמדד וכי בשים לב לשעת ביצוע העבירה, המרחק הרב עד לעצירת הנאשם ומצב התנועה במקום כפי שעולה מדברי הנאשם ואשתו, קיים בהחלט ספק שמא היה איבוד של קשר עין.
בנסיבות אלה, יש לקבוע כי עובדות כתב האישום לא הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר ולכן אני מזכה את הנאשם וזאת מחמת הספק.
המזכירות תעביר לצדדים עותק הכרעת דין זו בדואר.