הכרעת דין בתיק תת"ע 8975-01-12

1.         כנגד הנאשם שבפניי, הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור וזאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. (להלן: " התקנות").

2.         הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר בעובדות כתב האישום, למעט בנהיגה. משכך נקבע התיק לישיבת הוכחות בה שמעתי את עורך הדו"ח, מר חיים לביא (להלן: "עורך הדו"ח" או "עד התביעה") ואת הנאשם.

3.         עורך הדו"ח העיד, תוך שהקריא את נסיבות המקרה, כי עמד סטטי רגלי על המדרכה והבחין ברכב הנאשם נע לכיוונו כשהוא מתכוון לפנות ימינה. כשהבחין שהרמזור התחלף לאדום הפנה מבט לשמאל וראה את רכב הנאשם כ-6 מטר לפני קו העצירה. למרות זאת, המשיך הנאשם בנסיעה רצופה תוך שהוא חוצה את קו העצירה באור אדום. תגובת הנאשם הייתה "אני חושב היה צהוב. תתחשב בי". בנוסף לדו"ח, הוגש דו"ח העיסוק של המתנדב ממנו עולה כי עבד לבדו (כל שלוש האפשרויות בדו"ח העיסוק נמחקו).

4.         הנאשם העיד, כי כשעבר את קו העצירה היה אור ירוק מהבהב וכי השוטר לא עמד במרחק של 6 מטר וכאשר אין סיכוי שהוא עצמו (הנאשם) היה במרחק של שש מטר כאשר האור התחלף לאדום. לטענתו, במקום היו שני שוטרים וציין כי רק עורך הדו"ח דיבר איתו. הנאשם הכחיש את הדברים שנרשמו מפיו וציין כי לא יכול להיות שאמר אני חושב שהיה צהוב. לאחר סיום הראיות הגיש ב"כ הנאשם תמונה של הצומת שצולמה בטלפון הנייד של הנאשם והוצגה במהלך הדיון.

5.         לאחר ששמעתי את דברי הנאשם ועד התביעה, לאחר ששקלתי את הדברים ובשים לב להתרשמותי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שנתתי את דעתי לראיות הנוספות שהוצגו בפניי, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

            בהגיעי למסקנה זו, ער אני לכך כי עדותו של עד התביעה הינה עדות יחידה במשפט פלילי ולכן התייחסתי אליה בזהירות, אולם עדותו של עד התביעה הותירה עליי רושם חיובי ואמין ושוכנעתי כי ניתן לבסס עליה הרשעה בפלילים מעבר לכל ספק סביר.

6.         אני מאמין לעד התביעה כי עמד על המדרכה במקום שאפשר לו קשר עין הן לקו העצירה והן לרמזור וכי הבחין קודם באור מתחלף לאדום ולאחר מכן ברכב הנאשם בהיותו לפני קו העצירה, אותו הוא חצה כשהאור היה אדום. דברי הנאשם במעמד רישום הדו"ח, יש בהם כדי לחזק את גרסת עד התביעה שכן לא היה שם זכר לטענתו של הנאשם כי עבר באור ירוק, כך שמדובר בגרסה כבושה על כל המשתמע מכך (יודגש שעד התביעה לא נחקרה בחקירה נגדית על דברי הנהג, דבר הפועל לרעת הנאשם).

מצאתי לקבוע, כי הדו"ח שערך עד התביעה היה מפורט כדבעי, עדותו הייתה קולחת ואמינה והחקירה הנגדית לא הצליחה לערער את אמינותו.      

            אני קובע עוד, כי נשמר קשר עין עם רכב הנאשם עד לעצירתו.

7.         באשר לנוכחותו של שוטר נוסף במקום ומתוך עיון בדו"ח העיסוק ומתן הדעת לעדותו של עד התביעה, מצאתי לקבוע שעורך הדו"ח עבד לבדו, ולדחות את גרסת הנאשם בעניין זה.

8.         לעומת גרסתו האמינה של עד התביעה, הרי בשים לב להתרשמותי מעדותו של הנאשם ונוכח סתירת עדותו בדבר הימצאותם של שני שוטרים, ולאור דברי עורך הדו"ח כי אין במקום "ירוק מהבהב", מצאתי לדחות גרסה זו.

            טענת הנאשם כי השיחים שבמקום הסתירו את הרכבים שהגיעו מכיוון נסיעתו, אף היא נדחית, והיא אינה עולה בקנה אחד עם התמונה שהוצגה לעיוני. מדובר בניסיון של הנאשם להרחיק את עצמו מהנטען, וניסיון זה דינו להידחות.

9.         העולה מכל הנ"ל הוא, כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

המזכירות תעביר עותק מהכרעת הדין לצדדים ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 21/03/13 בשעה 13:00.

ניתנה היום,  י"ט שבט תשע"ג , 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: