הנני מזכה את הנאשם בדין.
1. בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בהתאם לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. על פי כתב האישום, נהג הנאשם במהירות של 113 קמ"ש מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.
2. הנאשם כפר בתוצאות המדידה. בתגובתו למפורט בהודעת תשלום הקנס, תגובה אשר נאמרה בפני השוטר ביום ביצוע העבירה, טען הנאשם:
"אני לא הייתי יותר ממאה קמ"ש לדעתי...".
גם בבית המשפט, בתשובתו לאישום מיום 29/11/10, כפר הנאשם בתוצאות המדידה באמרו:
"כופר. נסעתי מקסימום 100 קמ"ש".
3. מטעם התביעה העיד רס"ב סרחאן יאסר, המשרת כסייר תנועה בראש פינה מזה 15 שנים.
באמצעות העד הוגשו "הודעת תשלום קנס" (ת/1) וזכ"ד להפעלת מכשיר מדגם BEE III IL (ת/2) והעד אישר כי ערך את המסמכים ואת אמיתות תוכנם.
לפי ת/1 בתאריך 12/02/10 בשעה 15:15 נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 65 מכיוון גולני לכיוון קדרים. השוטר עמד במצב סטטי בשול הימני בכיוון נסיעת הנאשם ואכף מהירות באמצעות מכשיר "דבורה", תוך שהוא משתמש באנטנה אחורית. העד ציין כי הבחין ברכב הנאשם, אשר הגיע מאחוריו, כשהוא בודד והמכשיר הראה כי הנאשם נוהג במהירות של 118 קמ"ש, ולאחר הפחתה - 113 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.
עפ"י ת/2, המדידה בוצעה באור יום, בעליה, במקום שאינו סמוך למסילת ברזל, במצב רדאר נייח, באמצעות אנטנה אחורית ולפני נעילת המכשיר המתין השוטר כ-3 שניות בהן המהירות הנמדדת היתה יציבה בתחום פלוס מינוס 3 קמ"ש. תוצאות המדידה הצביעו כי הנאשם נסע במהירות 118 קמ"ש, התוצאה הוצגה בפני הנהג אך הנהג סירב להביט בנתוני המדידה.
במסגרת עדותו בבית המשפט חזר העד על הדברים הנ"ל והבהיר כי רכב הנאשם היה בודד לחלוטין בכביש ולא היו כלי רכב לפניו או מאחוריו או ממולו.
העד עומת ע"י הנאשם עם האפשרות שהמהירות שנמדדה שייכת לרכב אחר, מסוג ג'יפ אאודי, שניסה לעקוף את רכב הנאשם, אך שלל אפשרות זו.
העד שלל אף את טענת הנאשם כי הודעת תשלום הקנס ת/1 נרשמה לפני שהנאשם נעצר, ללא ביצוע מדידה.
עפ"י עדות השוטר, ביצע בדיקות תקינות בתחילת ובסיום המשמרת בה עסקינן ותוצאות הבדיקות היו תקינות (ת/2). לדבריו, כשתוצאות הבדיקות תקינות, הוא רושם זאת ביומן ההפעלה (עמ' 4 ש' 19-23 לפרוטוקול). למרות האמור, לא היה בידי התביעה יומן ההפעלה המהווה ראיה לתקינות המכשיר, ראיה זו לא הועמדה לעיון הנאשם, למרות היותה חומר חקירה בתיק. לשם הוכחת תקינות המכשיר, הסתפקה התביעה בהפניה לבדיקות היומיות שסומנו כתקינות במסמך ת/2.
4. עד התביעה הביא בפני בית המשפט את פרטי מיומנותו בהפעלת מכשיר הדבורה והציג תעודת הסמכה להפעלתו, הסמכה אותה קיבל בשנת 2008.
5. התרשמתי ממהימנות עד התביעה, העולה מאופן העדתו ומתוכן עדותו. העדות משתלבת עם הודעת תשלום הקנס ת/1, אותה ערך בזמן אמת ותוכנה ברור ומפורט. עד התביעה השיב תשובות ענייניות ומפורטות והנאשם לא הצליח לעורר ספק בדברי העד.
6. כנגזרת ממהימנות העד, כאמור, הנני קובעת כי העד ביצע 5 בדיקות תקינות לפני ובתום המשמרת בהתאם לחוברת ההנחיות המשטרתית, כי הפעיל לפי הכללים המפורטים בטופס ת/2 את מכשיר הדבורה, קלט במכשיר את רכב הנאשם, אשר היה
בודד בכביש, וכי בחלון נעילת מהירות רכב הנאשם הופיעה מהירות של 118 קמ"ש ממנה הפחית העד 5 קמ"ש.
7. בישיבת יום 20/12/11 העיד הנאשם.
גרסת הנאשם ביחס לתוצאות המדידה, כפי שנמסרה בת/1 ובתשובתו לאישום, התפתחה ונסתרה במסגרת עדותו בבית המשפט, באופן מגמתי שהותיר רושם בלתי אמין:
בגרסתו במועד ביצוע העבירה בתגובתו לדו"ח ת/1 ובאמרתו בבית המשפט מיום 29/11/10 בתשובתו לאישום, טען הנאשם כי לא נסע במהירות העולה על 100 קמ"ש, ובכך הותיר כאפשרות בת קיימא כי נהג במהירות 100 קמ"ש.
לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט מיום 20/12/11 שלל הנאשם כל אפשרות שנהג במהירות 100 קמ"ש וטען כי נסע במהירות שבין 80-90 קמ"ש ולא יותר מכך (עמ' 3 ש' 28, עמ' 5 ש' 4-6, 14).