הכרעת דין בתיק תת"ע 7992-07-10

מבוא:

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, המייחס לה נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהגה במכוניתה בכביש 45 ק"מ  מתחת לגשר כביש 6, ביום 26.06.10 בשעה 19:15, במהירות של 148 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, היא 90 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.

בדיון ההקראה ביום 19.12.10, כפרה הנאשמת באשמתה באמצעות ב"כ: "כופר טוען לטעות בזיהוי, מודה בנהיגה ובמקום, רכב אחר נמדד".

פרשת התביעה:

להוכחת האשמה העידה התביעה את עת1, רס"ב ברוך אדגה, מפעיל מכשיר הממל"ז, מפעיל מוסמך משנת 2000 (העד הציג תעודה בנושא), שערך הדו"ח שהוגש וסומן ת1 וכן נספח לבדיקות  ההפעלה של הממל"ז, ואישור אמינות ההפעלה ת2.

מתרשומת ת1/ת2 וכן מעדותו בפני - עולות העובדות הבאות: העד הפעיל הממל"ז כשהוא חונה בשול ימין, בכביש 45, קילומטר אחד מכיוון מזרח למערב, הוא הבחין ברכב הנאשמת שנסע לכיוון מערב, בנתיב השמאלי מתוך 2, בתנועה מתקרבת, בודדת בקטע המדידה, הרכב נקלט במהירות 153 קמ"ש (148 קמ"ש אחר הפחתת 5 קמ"ש כנדרש), העד נסע אחרי רכב הנאשמת תוך שמירת קשר עין רצוף עד לעצירתו כ-900 מטר לאחר מכן בשול ימין.

העד ערך את בדיקות התקינות לפני ואחרי המשמרת שהיו תקינות לחלוטין, הדבר נלמד מת1, וכן מעדותו בפני.

לצורך אמינות ההפעלה הקפיד העד בין היתר על  כך שהיה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך בפיקוח, רכב הנאשמת לא היה מוסתר ע"י עצם או רכב אחר, נקודת ההצבעה של המכשיר הייתה מכוונת למרכז הרכב עד קבלת צליל אישור המדידה, הוא שמר כל הזמן על קשר עין רצוף עם רכב הנאשמת, עד עצירתו. טווח גילוי רכב המטרה היה 251.0 מטר, דהינו בטווח המותר לאכיפה, בשעת ההפעלה לא ירד גשם, ולאחר שעצרה הנאשמת הציג בפניה את נתוני המדידה.

העד ציין את דברי הנהגת: " אתה צודק לא שמתי לב למהירות אני בדרך כלל לא נוסעת מהר".

העד נחקר בחקירה נגדית ממושכת על גרסתו, וגרסתו הבסיסית נותרה שלמה ובלתי מעורערת, העד הסביר כיצד והיכן ביצע את בדיקות ההפעלה של המכשיר, ציין שהוא מעדיף לא להתפרץ לכביש בניסיון לעצור את הרכב אלא לנסוע אחריו לעצור אותו, הדו"ח הממוחשב משלים את פרטי הרכב לבד, העד ציין כי אינו זוכר כיצד רכבו עמד והאם היה בפנים או בחוץ, העד ציין כי הנו ממלא את ת2, בשני חלקים הראשון איך שהדו"ח נרשם והחלק השני בסוף המשמרת. העד ציין כי גם ביומן הפעלת הממל"ז ציין את ביצוע הבדיקות, העד ציין כי לפני שמודד מהירויות הוא בודק האם הוחלפו תמרורי המהירות המותרת, העד ציין כי בזמן עצירת הנאשמת היה עדיין אור יום ואם היה לילה היה מציין. כן ציין העד שרשם את כל שאמרה לו הנאשמת.

טרם החלה פרשת ההגנה מסרה ב"כ המאשימה את תע"צ תקינות המכשיר לידי ב"כ הנאשמת, והכריזה אלו עדי.

פרשת ההגנה:

הנאשמת העידה להגנתה. היא אישרה שנסעה עם ביתה בת ה-13 לת"א, בכביש "מלא מכוניות" מהירות, כאשר נעצרה ע"י השוטר שצפצף לה, לאחר שתחילה כלל לא קישרה תחילה בין הצפצוף לבינה. למרות שהשוטר כך ציינה היה נחמד הרי נבהלה, היא הכחישה שטענה לשוטר כי הנה מודה במהירות ולטענתה הודתה רק שלא הביטה על מד המהירות. כמו כן מסרה כי העדיפה שלא העיד את ביתה.

בחקירה הנגדית, טענה דבריה לשוטר הוצאו מהקשרם, היא לא שמה לב למד המהירות, אך לא נסעה במהירות שבהה הינה מואשמת.

דיון ומסקנה:

לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:

מקובלת בעיני כאמינה גרסתו של עד התביעה היחיד ואני מאמצה במלואה, מנגד איני מקבל את גרסתה של הנאשם.

כיול הממל"ז:

למען הזהירות ולמען הסר ספק ולמרות שהדבר לא עלה בכפירה, אלא רק בסיכומים, אציין כי אני דוחה את טענתיו של ב"כ הנאשמת לעניין כיול המכשיר.