תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
|
5870-11-11
05/02/2012
|
בפני השופט:
אהרן האוזרמן
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
רוית כהן - אינה נוכחת
|
| הכרעת דין |
הנאשמת זכאית מחמת הספק.
כנגד הנאשמת נרשמה ביום 20.10.10 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של העמדת רכב ליד תמרור ג-43, המסמן מקום חניה לרכב של נכה, (להלן: הדו"ח), עבירה על תקנה 72(2)(16) לתקנות התעבורה.
הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 08.01.2012 נשמעו הראיות בתיק שבנדון.
מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר (מתנדב) מר משה מקמל, עורך הדו"ח, והוגש הדו"ח (ת/1).
על פי גרסת המאשימה, ביום 20.10.2010 בסמוך לשעה 18:15 חנה רכב הנאשמת פרטית סוברו, מס' רישוי 25-912-60 בניגוד לתמרור ג-43 המסמן מקום חניה שמור לרכב של נכה, וזאת בתחום המעטפת המסומנת על פני הכביש, המייחדת מקומות חניה שמורים לרכב נכה בלבד, ברמת גן, ברחוב תרצה, מול בית מס' 30.
במקום השמור לרישום הנסיבות המיוחדות של המקרה בדו"ח, רשם השוטר:-
"
בסיור שגרתי הבחנתי ברכב הנ"ל כשהוא חונה בתוך מעטפת שמסומנת על הכביש לחניית רכב נכה, כ"כ יש תמרור ג-43 המורה על חניית נכה בלבד. לרכב לא היו תוויות של נכה ולא היו כל סימני מצוקה, לא שלט משולש ולא מהבהבים".
מדובר בדו"ח "הדבקה" שלאחר שנרשם הושם ע"י השוטר בין המגב לשמשת הרכב.
בחקירתו הנגדית בביהמ"ש הוסיף השוטר לשאלת הנאשמת כי:-
"
כשאני רושם דו"ח של רכב נכה, אני יורד מהניידת ובודק היטב שהרכב אכן בתוך המעטפת ולא מחוצה לו"
הנאשמת בקשה להישפט, ובהתייצבה בפני ביהמ"ש, לראשונה בתאריך 13.12.11 כפרה וטענה כי:- "
אני החנתי בצמוד ולא בחניה של רכב נכה".
בעדותה בפני סיפרה כי, החנתה את רכבה באותו יום סמוך לשעה 16:00 אחה"צ לטענתה עמדה במקום החניה הצמוד למעטפת, מחוץ לשטח המסומן, במקום מותר לחנייה.
כאשר חזרה הנאשמת לרכב, יצאה ממקום החניה ורכב אחר נכנס במקומה. כעבור כ- 2 דקות הבחינה לדבריה בדו"ח שהוצמד לשמשה הקדמית, שבה על עקבותיה למקום ובדקה שוב כי הרכב שחנה במקומה עומד מחוץ למעטפת. מכאן כפירתה.
הנאשמת צרפה תצלום מהמקום שצולם כעבור זמן [נ-1]. בית המשפט ציין בפני הצדדים כי המקום מוכר לו היטב מידיעה אישית מזה שנים, כולל בתקופה הרלוונטית.
המחלוקת בין הצדדים היא לפיכך, ברורה פשוטה וחד משמעית.
לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך הפלילי, כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
עד התביעה רשם תיעוד קצר ולאקוני של נסיבות המקרה.
בתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, לא ציין עד התביעה כי המעטפת מסומנת על פני הכביש באופן ברור ובולט, לא ציין את מספר מקומות החניה אשר תחומים במעטפת וכן באיזו חניה ספציפית חנה רכב הנאשמת [מבין 3 החניות המסומנות], לא ציין את הכיוון אליו פנתה חזית הרכב, כלומר האם חנה הרכב עם חזיתו או עם גבו לתמרור {ב"רוורס"]
בהעדר פרוט כאמור, התרשמתי כי יתכן ושגה עד התביעה בהתרשמותו בנסיבות המקרה.